החלטות יו"ר ועדת הבחירות המרכזית


העותרים: סיעת שינוי בכנסת ה-15 וח”כ יוסף פריצקי נגד ש”ס - התאחדות הספרדים העולמית שומרי תורה (”ש”ס) ודר וסוחרת בע”מ

בפני כב' השופט מישאל חשין
יושב-ראש ועדת הבחירות המרכזית
לכנסת השש-עשרה
משכן הכנסת, ירושלים
י”ד בשבט תשס”ג
17 בינואר 2003

העותרים:
1. סיעת שינוי בכנסת ה-15
2. ח”כ יוסף פריצקי

– נ ג ד –
המשיבים:
1. ש”ס - התאחדות הספרדים העולמית שומרי תורה (”ש”ס)
2. דר וסוחרת בע”מ

בשם העותרים: ח”כ יוסי פריצקי
עו”ד חגי אשלגי
עו”ד דן סלע

בשם המשיבים: מר יהודה אבידן
עו”ד נדב עשהאל

עתירה למתן צווים דחופים


החלטה

עתירה לצו האוסר על המשיבים לשדר בשידורי טלוויזיה באמצעות לווין שידורי תעמולה לבחירות לכנסת השש-עשרה.

2. היה זה במוצאי-שבת, ח' בשבט תשס”ג 11.1.03, שהמשיבה 2 - דר וסוחרת בע”מ (דר וסוחרת) שידרה בשידורי טלוויזיה באמצעות לווין שידור אשר נחלק לשני חלקים אלה: האחד, דרשה תורנית מפי הרב עובדיה יוסף, מנהיגה הרוחני של תנועת ש”ס, והאחר, תעמולת בחירות מזוקקת הקוראת לצופים ולשומעים להצביע עבור מפלגת ש”ס. דברי התורה שהשמיע הרב יוסף אינם נושא כלל לעתירה. אין חולק לא על תוכנם ולא על ההיתר לשדרם כפי ששודרו. דברי תורה - דברי תורה הם גם בימים כתיקנם גם בימים של ערב בחירות. ראויים הם דברי תורה כי יושמעו, כי יישמעו ולהשומע ינעם. על אלה באים העותרים בריב עם המשיבים, על חלקו השני של השידור; על אותו חלק שידור שכלל דברי תעמולה לטובתה של מפלגת ש”ס. לטענת העותרים, שידור זה של דברי תעמולה היה בו כדי לעבור על לאו מפורש הקבוע בחוק הבחירות (דרכי תעמולה), תשי”ט-1959 (חוק התעמולה), ומכאן עתירתם כי אצווה צו ואאסור על המשיבים להוסיף ולשדר דברי תעמולה בניגוד לחוק.

3. העתירה נתקבלה במשרדי ועדת הבחירות המרכזית ביום 14.1.03, ובו ביום ביקשתי את תגובת המשיבים עד ליום 16.1.03 בשעה 14:00. משנתקבלה תגובת המשיבים קבעתי את שמיעת העתירה ליום שישי, 17.1.03, בשעה 09:00. בישיבה זו שמעתי את טיעוניהם של בעלי-הדין ובאי-כוחם כמה וכמה פעמים, עד אשר הודיעוני אלה כי תמו דבריהם. משהיגענו לתום הטיעונים, העליתי הצעת הסדר לפני באי-כוח בעלי-הדין, ובייחוד היפניתי את הצעתי למשיבים. המשיבים ביקשו שהות להיוועצות ביניהם לבין עצמם, ומשנתכנסנו שוב לישיבה הודיעוני כי תשובתם להצעתי היא בשלילה.

צר לי, צר לי שזו היתה תשובת המשיבים. היפצרתי בהם עוד ועוד, שוב ושוב, כי ייעתרו להצעתי ולו לכבודה של תורה. עתה, משהושטתי ידי וזו נותרה תלויה באוויר, רואה אני עצמי נאלץ להחליט בעתירה. היום הוא יום שישי הקצר, השעה מתאחרת והולכת, ועל-כן אקצר במקום שיכולתי להאריך ולהעמיק.

4. שאלה ראשונה שהעליתי על שולחן הדיונים נסבה על תוכנו של השידור נושא הדיון. שאלתי את המשיבים אם מסכימים הם כי אותו שידור שהעותרים מדברים בו אכן ”תעמולת בחירות” הוא, ותשובתם היתה - לאחר היסוס קל - כי אכן כן הוא. יפה שכך השיבו. הקורא בתיכתוב אותו חלק של השידור - והמדובר הוא בכשישה עמודים וחצי בדפוס דליל - ילמד בנקל כי אכן מדובר בתעמולת בחירות נקייה.

על רקע זה נדרשו בעלי-הדין לשאלה השניה שלעניין, והיא: האם נלכד השידור נושא הדיון במצודה שפרש חוק התעמולה? לשון אחר: האם לאווין הקבועים בחוק התעמולה חלים - מעיקרו של דין - על השידור נושא הדיון? העותרים השיבו לשאלה זו בחיוב ואילו המשיבים טענו לפניי - הן בכתב הן על-פה - כי חוק התעמולה לא נתכוון כלל, מעיקרו, להחיל עצמו על שידורי לווין כשידור נושא הדיון, וכי מכל מקום פירושו הראוי של החוק חייב להוליכנו אל מסקנה כי חוק התעמולה אינו חל על שידורי לווין כשידור נושא הדיון.

5. משהיתווינו את גבולות חילוקי-הדעות שנתגלעו בין בעלי-הדין, נטל הוא המוטל עלינו, בראש ובראשונה, לתאר את סוג השידורים שאנו מדברים בו, ולאחר שנבין את הצורך הבנה ניפָנה לבחינתה של השאלה המשפטית המתעוררת.

6. כפי שאמרנו למעלה, המדובר הוא בשידורים המועברים לצופים באמצעות לווין, וכפי שהוסבר לי כך נעשים הדברים: תחילתם של השידורים הוא, למותר לומר, על-פני כדור הארץ. השידורים נשלחים אל לווין הסובב את כדור הארץ, ומן הלווין חוזרים השידורים אל כדור הארץ. אלא שלא כל אדם יכול ורשאי לקלוט את השידורים. השידורים מועברים בתדר קליטה מסויים הנקלט ב”צלחות” המותקנות במקומות אלה ואחרים, ותדר הקליטה מקודד באותן ”צלחות”. בלשון בני-אדם ייאמר, שיכולים ורשאים לקלוט את שידורי הלווין רק האנשים ש”צלחתם” מקודדת מראש לתדר הקליטה של שידורי הלווין. לדברי המשיבים יש לשידורי הלווין כ-350 מנויים, בהם אנשים יחידים ובהם בתי-כנסת אשר בהם ניצפים השידורים במסך שצופים בו אנשים הנקבצים בבתי-הכנסת.

7. אשר לתוכנם של השידורים: המדובר הוא בחמישה שיעורים בשבוע הניתנים בידי רבנים ששמם יצא לפניהם, בראשם הרב עובדיה יוסף. המנויים, למותר לומר, מעוניינים לשמוע דבר-תורה, וזה הטעם העיקרי שהם נרשמים כמנויים על שידורי הלווין. המנויים הפרטיים, כך הודיעוני המשיבים, צופים בשידורים באמצעות מחשבים אישיים - הואיל ובהיותם אנשים חרדים אין בביתם מקלטי-טלוויזיה - ואילו בבתי-הכנסת ניצפים השידורים במסך שעליו מוקרנים השיעורים.

עד כאן - הטכניקה להעברת שידורי הלווין ותוכנם של השידורים המועברים.

8. השאלה הנשאלת היא, האם שידורים מעין-אלה - שידורים המועברים באמצעות לווין - שידורים הם העולים ברשת אחד הלאווין המנויים בחוק התעמולה? הוראת החוק שלעניין היא זו הקבועה בסעיף 5(א)(1) לחוק התעמולה, ולפיה, בתקופת 60 הימים שלפני הבחירות (ומצויים אנו כיום באותה תקופה) לא תהא תעמולת בחירות ”בשידורי רדיו או טלוויזיה” (בכפוף להסדר שידורי התעמולה הקבוע בסעיפים 15א ואילך לחוק התעמולה, הסדר שאינו חל על ענייננו). ”שידורי רדיו”, קרא: שידורי שֵמַע; ושידורי טלוויזיה, קרא: שידורי ראייה ושמע גם יחד. לענייננו שלנו מוסכם כי אין המדובר בשידורי רדיו, והשאלה הנשאלת היא אם שידורי הלווין - כבענייננו - באים בגידרי המושג ”שידורי טלוויזיה” שבהוראת סעיף 5(א)(1) לחוק התעמולה.

9. העותרים טוענים כי ענייננו הוא, אמנם, ב”שידורי בטלוויזיה”, וכי הטכניקה של העברת השידורים - באמצעות לווין או בכל דרך אחרת - אינה כלל מן העניין. המשיבים, מצידם, כופרים בטענה כי המדובר הוא ב”שידורי טלוויזיה”. לטענתם, המדובר אינו אלא במועדון תורני סגור של מי שרוצים לשמוע דברי תורה, והמושג ”שידורי טלוויזיה” אינו כלל מן העניין. משל למה הדבר דומה, כך טוענים הם, להרצאה הניתנת באולם סגור לקהל מאזינים שנאסף אל האולם. בענייננו שלנו, כך מוסיפים הם, אין המדובר אמנם באולם סגור, ואולם רעיון ה”סגירות” הוא אותו רעיון, שהשידור נקלט אך בידי אותם אנשים שבאו אל אולם ההרצאה, קרא, בענייננו: בידי אותם אנשים שטרחו ועשו עצמם מנויים. ועוד משל למה הדבר דומה, למערכת תקשורת פנים-אירגונית - מערכת תקשורת שאינה חורגת מתחום האירגון ואינה זמינה למי שאינו חבר בה. ”אינטרה-נט” בלשון המקובלת. ובלשונו היפה של בא-כוח המשיבים: ”זוהי ממלכתם הקטנה של חברי האירגון, חלקת אלוהים הקטנה שלהם, ואיש אינו רשאי להתערב בה, בתכניה ובאורחותיה. זר לא יבין זאת. היעלה על הדעת כי אורח שיקשיב באקראי לשידורי מערכת תיקשורת פנימית שכזו יכתיב לחברי האירגון אלו תכנים לשדר בה?” בהקשר זה מוסיף בא-כוח המשיבים וטוען כי המנויים על שידורי הלווין נמנים עם ”הגרעין הקשה” של תומכי ש”ס, ומכאן שדברי התעמולה אין בהם ממילא כדי להשפיע עליהם. אלה כולם נימנו וגמרו בדעתם מלכתחילה כי ש”ס היא המפלגה המתאימה.

10. השאלה הנשאלת היא אפוא: האם שידורי הלווין בענייננו ”שידורי טלוויזיה” הם כהוראת הדיבור בסעיף 5(א)(1) לחוק?

11. לעת חקיקתו של חוק התעמולה לא היתה כלל טלוויזיה בארץ. זו באה לשכון בקירבנו בשנים מאוחרות יותר, ומשבאה תוקן חוק התעמולה לאיסור על תעמולת בחירות בטלוויזיה, למעט אותו הסדר שנקבע בסעיף 15א והבאים אחריו. הכל יודעים כי הטלוויזיה של אותם ימים אינה טלוויזיה של היום. העיקרים נשארו, אמנם, אותם עיקרים, אך הטכניקה השתפרה והלכה עד לבלי הכר. אותם ימים גם לא היו שידורי טלוויזיה שהועברו בכבלים, קל וחומר שידורי טלוויזיה שהועברו בלווין. ואולם פירושו של חוק, כידוע, נעשה - וראוי לו שייעשה - על רקע החיים לעת הפירוש. ומה החיים אינם קופאים על מקומם, כן הוא החוק. נורמה, כל נורמה, נועדה לכוון התנהגותם של בני-אדם לעתיד-לבוא, והמילים שהנורמה משוקעת בהם - כפי שנאמר לא אחת - אינם אלה עטיפה לרעיון חי. פירוש הדברים לענייננו הוא, שהמושג ”טלוויזיה” כיום אין לפרשו כאותה ”טלוויזיה” שהיתה בשנת 1969. ה”טלוויזיה” של ימינו שונה היא, אך בכל-זאת ”טלוויזיה” היא. השאלה אינה אלא האם שידורי הלווין שבענייננו שמה של ה”טלוויזיה” יקורָא עליהם?

12. שני מרכזי כבידה הם לענייננו. מרכז כבידה אחד הוא הטלוויזה (והרדיו) - ולפיו אסורה השמעתם של דברי תעמולה. מרכז כבידה שני הוא האולם הסגור - ולפיו מותרת השמעתם של דברי תעמולה. השאלה שבענייננו היא, לאיזה משני מרכזי כבידה אלה נמשכים שידורי הלווין נושא הדיון? האם ייראו אלה כטלוויזיה וכרדיו, או, האם ייראו כהרצאה באולם סגור?

הרצאה באולם סגור - ידענו טיבה וטיבעה; טיבם וטיבעם של שידורי טלוויזיה ורדיו - מהם? מהו אותו צופן גנטי (ומגנטי) המעצב את דמותם של הטלוויזיה והרדיו, צופן שבלשון אנשי המשפט ייקרא ”תכלית ההסדר”? משנעמוד על אלה נימצא אוחזים בידינו ממילא את הפתרון לסוגיה שלפנינו.

13. דומה שעיקר ברדיו ובטלוויזיה יימצא ביכולתו של אדם להביא את דברו, בה-בעת, למספר רב מאד - בעצם: למספר בלתי מוגבל - של אנשים, דבר שנמנע ממנו קודם היות הרדיו והטלוויזיה. שקודם להמצאת הרדיו יכול היה אדם לכתוב בעיתון או להרצות באולם - או בשדה הפתוח - ועל-פי טיבם של דברים לא שמעו את דברו אלא מספר מוגבל של אנשים. ואילו לאחר המצאת הרדיו והטלוויזיה יכול אדם להביא דברו, בה-בעת, למיליונים של אנשים. זו מהותה של טלווייזה, זה עיקרו של הרדיו.

אם זו המהות וזה העיקר, מה דינם של שידורי הלווין בענייננו?

14. לא מצאתי ממש בטענת המשיבים כי המנויים על שידורי הלווין אינם אלא ”הגרעין הקשה” של אנשי ש”ס. הפנקס פתוח, וכל הרוצה להירשם יבוא ויירשם. גם אינני מסכים כי שומעים את שיעורי התורה רק אנשי ש”ס. כפי שאמרנו למעלה, נותנים שיעורי תורה רבנים ידועי שם, ואין זה אלא עלבון לאוהבי תורה כי כולם אנשי ש”ס המה. גם מי שאינם אנשי ש”ס אוהבי תורה הם ומבקשים הם לשמוע דברי תורה. אכן, ישמעו דבר תורה מן הלווין מי שאוהבי תורה הם, אך רחוקה הדרך מכאן ועד האמירה כי כולם אנשי ש”ס הם. הרב עובדיה יוסף, מנהיגה הרוחני של ש”ס, היה גדול בתורה גם לפני היות ש”ס, ואין זו אלא פגיעה בתורה אם ייאמר כי כל אוהבי התורה אנשי ש”ס הם.

15. אשר לגופם של דברים, לא מצאתי הבדל של ממש בין שידורי טלווייזיה ”רגילים”; שידורי טלוויזיה בכבלים; שידורי טלוויזיה ”רגילים” המועברים באמצעות לווין; ועוד שידורי טלוויזיה כיוצא-באלה; לבין שידורי הלווין בענייננו. ככל שיש הבדל בין אלה לבין אלה - ובתוך אלה - ההבדלים אינם אלא הבדלים של טכניקה. המהות היא אותה מהות. אלה ואלה מיועדים ומשרתים, בה-בעת, מספר בלתי מוגבל של צופים ומאזינים. אדם יכול להירשם כמנוי לצפייה בטלוויזיה בכבלים, בשידורים מיוחדים בכבלים וכיו”ב, וכן יכול הוא להירשם כמנוי בשידורי הלווין בענייננו. ואין כל הבדל בין אלה לבין זה. אכן, ככל שהירהרתי והעמקתי בניסיוני למצוא הבדלים בין שידורי הלווין בענייננו לבין ”שידורי טלוויזיה” אחרים, כן נשתכנעתי והלכתי כי אלה הם כאלה, ולאווין החלים על אלה יחולו ממילא על אלה אף-הם. וכך ייאמר, כלשון מ”מ הנשיא השופט חיים כהן בפרשת הוצאת ספרים ”החיים” נ' רשות השידור (ע”א 7/79, פ”ד לה(2) 365, 368) על אודות משדרי שידורים בטלוויזיה: ”שמוצא פיהם ומראה פניהם מרתקים קהל המונים, והשפעתם על דעתם ועל טעמם מי ישורנה.” וכלשונו של השופט מנחם אלון (שם, 369): ”... שמן המפורסמות הוא, שהקול היוצא מתיבת הטלוויזיה נשמע מסוף העולם ועד סופו, ולית אתר דפנוי מיניה”. כך הוא בשידורי טלוויזיה ”רגילה” , כך הוא בשידורי הלווין בענייננו.

16. נתכוונתי לקצר והנה הארכתי. השמש סובבת הולכת אל מערב. עוד מעט יפְנֶה היום ושבת המלכה תבוא עלינו. אסיים אפוא ואחתום.

17. אני נעתר לבקשת העותרים ואני מצווה צו האוסר על המשיבים לשדר בשידורי טלוויזיה באמצעות לווין דברי תעמולה האסורים על-פי חוק התעמולה. השידור נושא הדיון שדיברנו בו למעלה שידור אסור היה על-פי חוק, ואל להם למשיבים לחזור ולשדר אותו שידור או כל שידור אחר האסור על-פי חוק. צו זה תוקפו מיידי והעתקו יועבר מיידית לבאי-כוח המשיבים ולבאי-כוח העותרים.





מישאל חשין
שופט בית-המשפט העליון
יושב-ראש ועדת הבחירות המרכזית
לכנסת השש-עשרה


©כל הזכויות שמורות, מדינת ישראל, 2002
נשמח לקבל את הערותיכם והצעותיכם לכתובת: feedback@knesset.gov.il