החלטות יו"ר ועדת הבחירות המרכזית


עמדת יושב-ראש ועדת הבחירות המרכזית בנושא הפסקת דברי התעמולה של ראש הממשלה בערב שבין יום חמישי 9/1/03 לבין יום שישי 10/1/03

ישיבת לילה זו כונסה על-פי בקשתו של חבר הכנסת מיכאל איתן. העילה המיידית לבקשה היתה החלטתי להפסיק שידור חי שקיים ראש הממשלה בערב שבין יום חמישי ה-9.1.2003 לבין יום שישי ה-10.1.2003 בשלוש רשתות הטלוויזיה ובערוצי הרדיו למיניהם.

כפי שנמסר לי, עמד ראש הממשלה לקיים מסיבת עיתונאים בעניין ההאשמות שהועלו נגדו בנושאים כספיים שונים, ולעניין זה נתבקשתי לאחר את שידורי התעמולה בערוץ 1 של הטלוויזיה, שידורים שאמורים היו להחל בשעה 20:05. הסכמתי, כמובן, לבקשה. אין זה מעשה שבכל יום שראש ממשלה מבקש, הוא עצמו, לפנות לציבור הרחב, וסברתי כי איחור תחילת שידורי התעמולה בחמש דקות, ואפשר אף ב-10 דקות, אינו אלא דבר של זוטות.

פתחתי את מכשיר הטלוויזיה שבלשכתי – דבר שאיני עושה אלא לעתים רחוקות ביותר – ובסביבת השעה 20:00 בערב הופיע ראש הממשלה על המרקע. צפיתי בו והאזנתי לדבריו אך בדרך אגב, הואיל ובאותה עת העסקתי את עצמי בעבודה אחרת. ואולם, אט אט נתחוור לי כי המדובר אינו כלל במסיבת עיתונאים, אלא בתעמולת בחירות חריפה וקשה מפי ראש הממשלה. למיטב הבנתי, כך אף תכנן ראש הממשלה מלכתחילה את הופעתו בטלוויזיה וברדיו, ולמיטב זכרוני הוא נעזר אף ברישומים שהיו לפניו בעת שדיבר. משנתחוור לי כי המדובר אינו כלל במסיבת עיתונאים, כפי שנמסר לי, אלא בתעמולת בחירות מזוקקת, גמלה לאלתר החלטה בלבי שלא להתיר את המשכה. ביקשתי אפוא ממי שביקשתי כי ייעשה להפסקת השידור בטלוויזיה וברדיו, ובקשתי נתמלאה לאחר מספר דקות. למותר לומר שלא ביקשתי - אף אין סמכות בידי - לבטל את מסיבת העיתונאים, ומסיבת העיתונאים אכן נמשכה והלכה על-פי התכנון מראש.

בדרך אגב אעיר ואומר עוד זאת: כפי שאמרתי בראש דבריי, שידורי התעמולה בערוץ 1 אמורים היו להחל בשעה 20:05, והסכמתי לאחר את תחילתם בדקות מספר לפי הבקשה שהופנתה אליי. מסקנה נדרשת מאליה היא, כי למצער לעניינו של ערוץ 1 מחובתה של רשות השידור, ממילא, היה להפסיק את השידור בסביבות השעה 20:10 או 20:15. חשבון פשוט יעלה אפוא כי בעניינו של ערוץ 1, מכל מקום, לא נקטעו דבריו של ראש הממשלה. לא כן באשר לערוץ 2, לערוץ 10, (לערוץ השלישי), ולשידורי הרדיו.

לאחר ששמעתי הערב דברים מפיו של חבר הכנסת מיכאל איתן, אוכל לומר אך זאת, כי גם לו שלטתי על העבר – ואינני שולט על העבר – לא הייתי משנה מהחלטתי להפסיק את דבריו של ראש הממשלה. כאמור, ראש הממשלה השמיע תעמולת בחירות נטו, ביודעין ובכוונת מכוון, ולולא הפסקתי את דבריו כי אז מעלתי בתפקיד שהפקיד בידי המחוקק לשמור ככל יכולתי על קיום החוק.

אינני ירא מאיש, גם לא מראש הממשלה. בימים שמכבר רווח הביטוי שהמלך אינו עושה עוולה, THE KING CAN NOT DO NO WRONG. לא כן בימינו, במדינות דמוקרטיות שבמערב, וגם במקום שיש מלכים או מלכות, המלכים והמלכות מלכים ומלכות של חוקה הם. החוק הוא מעל הכל, מעל כולנו. אכיפת החוק הופקדה בידי ואין זה מקרה שעל-פי חוק יושב-ראש ועדת הבחירות המרכזית לכנסת שופט של בית המשפט העליון הוא. בכל אשר יילך ויבוא, שופט נושא באמתחתו את כליו, וכליו כלי המשפט, הצדק והשיוויון הם. בכלים אלה עשיתי שימוש באותו יום חמישי בערב, ואילו חזרתי אל אותו ליל חמישי במנהרת הזמן, כי אז הייתי חוזר על אותה החלטה.

אני דוחה בתוקף האשמה שנשמעה כלפיי ולפיה ”סתמתי” את פיו של ראש הממשלה. דברים אלה הנשמעים כלפיי דברי-זדון הם, והאדם הישר יודע זאת היטב. חלילה לי מסתום פיו של אדם. לא עשיתי כן מעולם. אינני עושה זאת כהיום הזה. לא אעשה זאת לעתיד לבוא. ואולם, בראותי כי נעשה עוול, אעשה ככל יכולתי וככוחי שנתן לי האלוהים לתקון את העוול. באותו ליל חמישי סברתי כי נעשה עוול ועשיתי לתיקונו.

ביומיים האחרונים שמעתי בכלי התקשורת פרסומים מפרסומים שונים ולפיהם אתבקש בישיבת הלילה ליתן הסבר להחלטתי. אינני יודע אם הדברים שאמרתי למעלה דברי הסבר הם, ואולם לתוהים ולמפקפקים אומר כי הסברים חייב אני רק למצפוני ולאלוהיי, אף לא לאדם אחר עלי אדמות. מצפוני זך ונקי ואני עומד כמאשים ולא כנאשם.

אולם אם בכל זאת סובר מישהו כי חייבתי עצמי בסתימת פיות, אשיב לו כפי שהשבתי לחבר הכנסת איתן: אם אמנם רואה עצמו ראש הממשלה נפגע כתוצאה מכך שעצרתי את השידור הישיר בטלוויזיה וברדיו, הצעתי פרוסה לפניו. אדרבא, כשם שלא ראיתי כל פגם מראש בשידור ישיר של מסיבת העיתונאים, כן לא אראה כל פגם שהוא בשידור הקלטה של אותה מסיבת העיתונאים באחד מימים אלה. והוא, כמובן, במסיבת העיתונאים ולא בדברי ההקדמה שלא היו אלא תעמולת בחירות. במהלך הדיון הלילה העליתי הצעה זו בפני חבר הכנסת איתן שלוש פעמים. הצעה – העליתי, תשובה – לא קיבלתי. אין לי אלא להסיק מכאן כי ראש הממשלה אינו מעוניין כלל בשידור מסיבת העיתונאים שקיים ואם אינו מעוניין בשידור המסיבה, מה לו לחבר הכנסת איתן שטוען הוא כי סכרו את פיו של ראש הממשלה? דומני שאין צורך כי אאריך בנושא זה.

חבר הכנסת איתן העלה לפניי שתי בקשות, ואדון בהן אחת לאחת. הבקשה האחת מייסדת את עצמה על טענתו של חבר הכנסת איתן כי עד עתה קופח ראש הממשלה ועימו הליכוד בשידורי הטלוויזיה והרדיו; שמפלגת העבודה זכתה בזמן שידור ארוך מן הזמן שזכתה בו מפלגת הליכוד. (בהקשר זה התלונן והוסיף מר אבידן, נציג ש”ס, על כך שמדברים כל העת על מפלגת העבודה ועל מפלגת הליכוד. וש”ס והמפד”ל - מה יהא עליהן?) על יסוד טענה זו של הפלייה בין מפלגת העבודה למפלגת הליכוד, ביקש חבר הכנסת איתן ממני כי אדאג ולעתיד לבוא יקויים ויובטח שיוויון מלא בשידורי הרדיו והטלוויזיה ”לליכוד ולעבודה”, ובוורסיה אחרת (כלשונו) ”לימין ולשמאל”. כיצד ייעשה ויישמר השיוויון? הוסיף חבר הכנסת איתן וביקש כי אמנה שני ”אנשי מוניטור” שיעקבו אחרי כל השידורים ברדיו ובטלוויזיה וידווחו לי (ועל דעתי שלי אוסיף – כל היום וכל הלילה) על שמירת השיוויון, או על פגם כלשהו שנפל בשמירת השיוויון. יתר על כן: חבר הכנסת איתן אינו מספק עצמו אך בשיוויון על דרך הכלל ומבקש הוא כי השיוויון יישמר, בלשונו, ”אחת לאחת”, קרא: בכל תכנית ותכנית. (תמהני כיצד ניתן לקיים שיוויון זה אליבא דמר אבידן. האם בכל תכנית יופיעו כל נציגי המפלגות, לרבות הירוקים, עלה ירוק והמפלגה למען זכויות הגבר?).

בקשתו זו של חבר הכנסת איתן אינה מקובלת עליי. אכן, עקרון השיוויון עקרון יסוד הוא בשיטת המשפט בישראל ומהווה הוא חלק בלתי-נפרד מן המערך הגנטי של כל כלל וכלל במשפט. ואולם לענייננו, נתקשיתי להבין כיצד ניתן להחיל את עקרון השיוויון. ככל שהמדובר בשידורי תעמולה, המחוקק קבע מנגנון לקביעת זמני השידורים של המפלגות, וזה השיוויון המחייב. (ראו התקדים המנחה בפרשת ”אגודת דרך ארץ”, בג”ץ 246/81, אגודת דרך ארץ נגד רשות השידור, פד”י ל”ה (4)1). ואילו ככל שהמדובר הוא בשידורים מעבר לשידורי התעמולה שעל פי חוק, אסורה היא תעמולת בחירות ברדיו ובטלוויזיה. האם מתבקש אני אפוא, כשופט, כי אצווה על שיוויון באי-חוקיות?

בין כך ובין כך, אם תלונה יש בפי מאן דהוא על עבירה שנעברה על חוק הבחירות (דרכי תעמולה), תשי”ט-1959, והתלונה תוגש על-פי הנוהל שנקבע לדבר, למותר שאדון בה כפי שדנתי עד כה בתלונות שהוגשו לי בסדר המקובל והטוב. ואולם אין זה בסמכותי ואין זה בכוחי לעשות מחוץ לחוק ובניגוד לחוק.

בקשתו השנייה של חבר הכנסת איתן היתה כי אורה על כינוס המליאה לדיון בנושא תעמולת הבחירות. בקשה זו בקשה תמוהה היא בעיניי. המליאה של ועדת הבחירות המרכזית כוננה בחוק הבחירות לכנסת [נוסח משולב], תשכ”ט-1969, וסמכויותיה הן כסמכויות שהיקנה לה החוק. עיון בחוק התעמולה ילמדנו כי סמכויותיה של המליאה, לענייננו, הן לשבת בערעור על החלטות הניתנות בידי יושב-ראש ועדת הבחירות המרכזית (סעיף 17ב(ב) לחוק התעמולה). לא ידעתי מה סמכות יש לה למליאה לדון בנושא של שידורי תעמולה על דרך הכלל, ולמותר לומר שלא אני ולא נשיאות ועדת הבחירות מחזיקים בסמכות להעניק למליאה סמכות שאין לה על-פי חוק. יתר על כן: כוונתו של חבר הכנסת איתן שקופה היא, ובקשתו היא, למעשה, כי המליאה תנחה אותי כיצד אפעיל את סמכויותיי על-פי חוק: על מי אצווה, מתי אצווה, כיצד אצווה, כיצד אפעיל את שיקול דעתי לעת שבקשה לצו מניעה מוגשת לי להכרעה, וכיצד אפעיל את שיקול דעתי – כבמקרה הנדון עתה – שעה שאין בקשה מוגשת לי אלא פועל אני מכוחי שלי. ואולם כל אלה אינם עניין כלל למליאה. המליאה אינה מתווך ואינה מגשר ביני לבין החוק. אני פועל אך ורק על-פי החוק ועל-פי מצפוני, ולא אקבל לא מן המליאה ולא מכל אדם שהוא הנחיות כיצד להפעיל את סמכויותיי על-פי חוק.

דברים אלה מכתיב אני בנוכחות חברי הנשיאות, לאחר סיום הישיבה. והנה, תוך כדי קריאת הדברים התנגד חבר הכנסת איתן לדבריי כי כוונתו בבקשתו לכינוס המליאה ”כוונה שקופה היא”. לטענתו, אותה השמיע בכעס, הוא לא טען טענה מעין זו ועל כן לא הייתי זכאי לייחס לו דברים שלא אמר. אפשר שכך הוא. ואולם, אם כך, תמהני לשם מה נדרש כינוס המליאה? ולעניין זה אני עומד – ובתוקף אני עומד – על דברים שאמרתי ולפיהם אין לה למליאה כל סמכות להנחות אותי כיצד להפעיל את שיקול דעתי.

חבר הכנסת איתן הוסיף וביקש להגיש ערעור על החלטתי בעניין מסיבת העיתונאים של ראש הממשלה, אולם לשם כך אין הוא נדרש להסכמתי. יגיש ח”כ איתן ערר על-פי נוהל הגשת ערר (עמוד 279) והמליאה תכונס לדון בערר. על צדי שלי אומר, כבר מעתה, כי ספק בעיניי מה יש לה למליאה לדון בערר על מעשה עשוי (FAIT ACCOMPLI). ואולם דבר זה אומר אני למעלה מן הצורך, שכן לבקשת חבר הכנסת איתן, אם יוגש ערר, תכונס המליאה לדיון בו.

עד כאן בקשותיו וטיעוניו של חבר הכנסת איתן.

חבר הכנסת אפי אושעיה ביקש אף הוא בקשה לחלופין, וזו היא הבקשה: שיוקצה למפלגת העבודה זמן שידור שווה לזמן השידור שראש הממשלה עסק בו בשידור תעמולה, ולחלופין, כי ינוכה מזמן שידורי התעמולה של הליכוד אותו זמן שראש הממשלה עסק בתעמולת בחירות.

בקשות אלו, שתיהן יחדיו וכל אחת מהן לחוד, אינן מקובלות עליי. אשר להקצאת זמן שידור זהה, אין צורך להאריך דיבור כי לא אעשה שלא כחוק ובניגוד לחוק - והרי בקשתו של חבר הכנסת אושעיה פירושה הוא, להלכה ולמעשה, כי אעשה בניגוד לחוק. ובאשר לבקשה לנכות זמן שידור משידורי התעמולה של הליכוד, אומר אך זאת, כי לו ניכיתי ממפלגת העבודה וממפלגת הליכוד את דקות השידורים הבלתי-חוקיים של תעמולה ששודרו בזמן האחרון, כי אז לא נותרה בידיהם ולו שנייה אחת לשידורי התעמולה המותרים, ואפשר ואף היו נותרות בחובה.

אני דוחה, אפוא, את בקשותיו של חבר הכנסת אושעיה.

השעה 23:33. וכאן תמו דבריי.


©כל הזכויות שמורות, מדינת ישראל, 2002
נשמח לקבל את הערותיכם והצעותיכם לכתובת: feedback@knesset.gov.il