החלטות יו"ר ועדת הבחירות המרכזית


החלטת השופט בעניין העותרות קשב מרכז להגנת הדמוקרטיה בישראל (ע”ר) והמרכז לפלורליזם יהודי - התנועה ליהדות מתקדמת

בפני כב' השופט מישאל חשין
יושב-ראש ועדת הבחירות המרכזית
לכנסת השש-עשרה

משכן הכנסת, ירושלים

העותרות:
1. קשב מרכז להגנת הדמוקרטיה בישראל (ע”ר)
2. המרכז לפלורליזם יהודי - התנועה ליהדות מתקדמת


– נ ג ד –

המשיבים:
1. ארץ הצבי - ערוץ 7 בע”מ
2. הרבנית שולמית מלמד, מנהלת השידורים בערוץ 7
3. הליכוד
4. המפד”ל
5. האיחוד הלאומי
6. חרות7. מדינת ישראל

בשם העותרות: עו”ד קרן דהרי

בשם המשיבים 1 ו- 2: עו”ד דן סלע

בשם המשיב 3: עו”ד איתן הברמן

בשם המשיב 4: עו”ד פנחס מעוז

בשם המשיב 5: עו”ד אלי שמואליאן

בשם המשיב 6: עו”ד נפתלי ורצברגר

בשם המשיבה 7: עו”ד דיקלה פלומנבאום


בקשה לצו מניעה לפי סעיף 17ב לחוק הבחירות (דרכי תעמולה), תשי”ט-1959


החלטה

כהוראת סעיף 5 לחוק הבחירות (דרכי תעמולה), תשי”ט-1959 (חוק התעמולה), אסורה תעמולת בחירות בשידורי הטלוויזיה והרדיו בתקופת 60 הימים שלפני הבחירות אלא אם הותרה אותה תעמולה בחוק. העותרות בעתירה שלפנינו: עמותת קשב - מרכז להגנת הדמוקרטיה בישראל והמרכז לפלורליזם יהודי - התנועה ליהדות מתקדמת, טוענות כי משיבים 1 וְ- 2 - ארץ הצבי, ערוץ 7 ומנהלת השידורים של הערוץ, הרבנית שולמית מלמד (ערוץ 7) - עוברים על חוק הואיל וערוץ 7 משדר ברדיו תעמולת בחירות אסורה לטובתן של מפלגות הימין בישראל. עתירתן של העותרות לפניי היא אפוא זו, שאעשה שימוש בסמכות הקנוייה לי בסעיף 17ב לחוק התעמולה, ואצווה צו המונע את ערוץ 7 מהמשיך לשדר תעמולת בחירות כמעשיו עתה. ערוץ 7 כופר בטיעוני העותרות. משיב הוא לטיעוניהן כי פועל הוא אך ורק בגידרי המותר על פי חוק, ומוסיף הוא וטוען כי ממילא אין הצדק להוצאת צו מניעה נגדו.

2. מיקצת מן המשיבים הגישו טיעונים בכתב והשיבו לטיעוני העותרות בעתירתן. כן הוספתי ושמעתי טיעונים על-פה מפי באת-כוח העותרות ומפי באי-כוח מיקצת מן המשיבים. נטלתי פסק-זמן קצר לשיקול והנה היא החלטתי.

3. שתי שאלות עיקריות ניצבות לפניי, ואלו הן: האחת, מה פירושו של צירוף-התיבות ”תעמולת בחירות” (האסורה בתקופת 60 הימים שלפני הבחירות)? והשנית, האם שידורים המשודרים בערוץ 7 עוברים על לאו של תעמולת בחירות אסורה? באי-כוח בעלי-הדין נחלקו ביניהם הן על שאלה אחת הן על שאלה שניה, ובהמשך דברינו להלן נידרש לשתי השאלות, אחת לאחת, וכסידרן.

4. המושג ”תעמולת בחירות” לא הוגדר בחוק התעמולה, ואולם ההלכה נדרשה לפירושו פעמים אחדות. עיקרי ההלכה נפסקו בבג”ץ 869/92, 931 זוילי נ' יו”ר ועדת הבחירות המרכזית לכנסת השלוש-עשרה, פ”ד מו (2) 692, והמיבחן העיקרי שנקבע לזיהוייה של תעמולת בחירות היה מבחן הדומיננטיות. וכלשונו של השופט ברק (שם, 710-709):


נראה לי, כי תעמולת בחירות הינה רק אותו ביטוי שהאפקט הדומיננטי שלו הוא בהשפעתו של הבוחר, ושאין לו אפקט דומיננטי אחר, כגון אפקט אמנותי. על כן, שידור שיש לו ערך חדשותי, אין לראות בו תעמולת בחירות, שכן ערכו הדומיננטי אינו בהשפעה על הבוחר, אלא במסירת מידע חדשותי לכל. עמד על כך השופט בך ... באומרו:

”אחד מהתפקידים העיקריים של הטלוויזיה הוא להביא לפני הציבור תיאור מעודכן ומיידי של אירועי היום החשובים, וכאשר זוהי על פני הדברים המשמעות הדומינאנטית של המישדר הספציפי, הרי הופך הוא לכתבת חדשות לגיטימית ומאבד את התכונה של 'תעמולת בחירות' אשר אחרת עלולה לדבוק בו”.

אכן, האיזון הראוי, בין הערכים המתחרים מחייב, כי הדיבור ”תעמולת בחירות” יכלול אותו שידור אשר פועלו הוא בשכנוע ובהשפעה על הכרעת הבוחר, ולא שידור שהאפקט שלו הוא אחר (כגון אמנותי, חדשותי, דתי), גם אם השפעות הלוואי שלו הן בהשפעה (עקיפה) על הבוחר.


הוסיף על כך השופט מצא בקובעו בתב”כ 12/15 ח”כ אלי גולדשמידט נ' ראש הממשלה, בנימין נתניהו, פ”ד נה(3) 145, 150:


[]כתעמולת בחירות ייחשבו, לא רק שידור הכולל הטפה ישירה למען מפלגה או רשימת מועמדים או תקיפתה של מפלגה או רשימה יריבה, אלא גם שידור שהאפקט הדומיננטי שלו הוא תעמולתי. שידור שהאפקט הדומיננטי שלו אינו תעמולתי אלא חדשותי (או אמנותי) אינו בגדר תעמולת בחירות, ואולם, ככל שהדעות המושמעות בשידור כזה מבטאות עמדה פוליטית של מפלגה או רשימה המתמודדת בבחירות, על הממונים על השידורים מוטל להבטיח שגם עמדותיהן של מפלגות ורשימות מועמדים אחרות ביחס לאותה סוגיה, תבואנה לידי ביטוי בצורה מאוזנת.
עוד נקבע בפרשת זוילי, כי את השאלה, אם האפקט הדומיננטי של שידור מסוים הינו תעמולתי או חדשותי, יש לבחון על-פי השפעתו הצפויה על הצופה או המאזין הסבירים. המבחן הוא אובייקטיווי-תוצאתי, וכוונתם (המוצהרת או המשוערת) של העורך או של המגיש של השידור, אינה מעלה ואינה מורידה.



5. אשר לשאלה כיצד ייבחן שידור, אם תעמולת בחירות הוא אם לאו, המיבחן הוא מיבחנו של ידידנו משכבר הימים, האדם הסביר, והשאלה הנשאלת היא: האם האדם הסביר עשוי שיושפע או שישוכנע על-ידי אותו מישדר? אמר על כך השופט שלמה לוין בבג”ץ 524/83 האגודה למען החייל בישראל נ' המנהל הכללי של רשות השידור, פ”ד לז(4), 85, 89:

מותר להביא בגדר הדיבור ”תעמולת בחירות” גם תעמולת בחירות עקיפה, והמבחן הוא מבחן האיש הסביר. לשון אחר: האם לפי מבחנים של סבירות ושל שכל ישר יש לראות את המישדר הנדון כתעמולת בחירות עקיפה שיש לפסלה?


כן לימדנו גם הנשיא שמגר בפרשת זוילי (שם, 717-716):


בעתירה שלפנינו נדונה, כאמור, שאלת מהותה ואפשרות זיהוייה של ”תעמולת הבחירות”.

פשוט וברור הוא כי זו כוללת הטפה ישירה למען מפלגה או רשימה פלוניות או תקיפתה הביקורתית של מפלגה או רשימה פלמוניות מבין אלה המתמודדות בבחירות. היא גם כוללת הצגת מצעיהן ותכניותיהן ודברי שבח לתכונות ולכושר של מועמדיהן לצד ביקורת של אלו של יריביהן.

קושי רב יותר מתעורר בקביעת קווים מנחים לשם זיהוייה של תעמולה מעודנת יותר, בהיותה בדרך כלל עקיפה ואף סמויה בחלקה.


ולבסוף, כך נאמר בתב”מ 23/01 סיעת ישראל אחת נ' אינטרנט מעריב, פ”ד נה(3)174, 181:


... השאלה אם פרסום מסוים ייפול בגדרי תעמולת בחירות אם לאו, תיבחן על-פי השפעתו הצפויה על הצופה או על המאזין הסביר. המבחן הוא אובייקטיבי, והשאלה היא מה התוצאה מן הפרסום שנאמר עליו כי תעמולה הוא. כוונתו של המפרסם אין בה כדי להעלות או להוריד, והשאלה אינה אלא כיצד יפרש האדם הסביר את הפרסום; מה יהא האפקט של אותו פרסום על הצופה או על המאזין מן-המניין.


עד כאן - מבחר אמרות המציבות והמייצבות מבחנים לפירושו של המושג ”תעמולת בחירות” ולדרכי זיהוייה של תעמולת בחירות.


6. בא-כוח ערוץ 7 טען לפניי כי יש לפרש את המושג ”תעמולת בחירות” באורח מצמצם - ולו כדי שלא לפגוע בעקרון חופש הביטוי - ולגירסתו המושג ”תעמולת בחירות” מכווץ עצמו, בעיקרו, לבקשת המשַדר מאת המאזין או מאת הצופה כי יצביע עבור מפלגה פלונית. טענה זו אינה מקובלת עליי. מפלגה המתמודדת בבחירות חייבת לשכנע את הבוחרים-בכוח כי דרכה היא הדרך הנכונה - דרכה-שלה ולא דרכיהן של יריבותיה - וממילא פורש עצמו המושג ”תעמולת בחירות”, בעיקר, על דרכי שיכנוע למיניהן. כפי שנפסק לא אחת, דרכים מספר הן לתעמולת בחירות: תעמולה ”חיובית”, דהיינו, תעמולה המסבירה את דרכה הנכונה של המפלגה; תעמולה ”שלילית”, דהיינו: תעמולה המסבירה מדוע זה דרכיהן של מפלגות אחרות דרכים מוטעות ובלתי ראויות הן; ותעמולה ”ישירה”, קרא: תעמולה המבקשת מאת הבוחר במישרין כי יבחר במפלגה פלונית. ניתנת האמת להיאמר כי דרך התעמולה השלישית אינה ראוייה כלל כי תיקרא ”תעמולת בחירות”.

7. משלמדנו ציוני-דרך עיקריים בתחום פרישתו של המושג ”תעמולת בחירות”, מתייצבת לפנינו השאלה השנייה, והיא השאלה העיקרית: האם עבר ערוץ 7 על לאו של איסור תעמולת בחירות? לשיכנועו של השומע ושל הקורא כי ערוץ 7 עבר על חוק, צירפו העותרות לעתירתן קלטות מספר ותכתובים לא מעטים מאותן קלטות. לטענת העותרות, יש באותן קלטות ובאותם תכתובים כדי להוכיח בעליל כי ערוץ 7 מעסיק עצמו בתעמולת בחירות אסורה, ועל יסוד טיעון זה בונות הן את עתירתן. לא נוכל, כמובן, להביא כל אותם תכתובים שהעותרות צירפו לעתירתן, ונספק עצמנו בדוגמאות מספר בלבד.

8. כך, למשל, אומר (בין השאר) חבר הכנסת בני אלון, ביום 3.12.2002, בטור שבועי שהוא דובר בו אל המאזינים:


... אימרו אתם מה אתם מציעים: שהם ימשיכו להיות שם 55 שנה במחנות שלהם נמקים ומסיתים את הבנים אחריהם לבוא ולהרוג אותנו ולהתפוצץ ברחובותינו! תמיד, תמיד תהיה כאן שפיכות דמים, אם לא ימצא פתרון מדיני, בהסכמה, בחסות בינלאומית, לעקור את המחנות הללו לפרק אותן עד היסוד וליישב אותם מחדש במדינות ערב. כשמחנה אל עאידה ואל עזה, שליד קבר רחל בבית לחם, יפורקו, לא יהיו יריות על גילה ולא על כביש המנהרות. כשמחנה הפליטים בג'נין יפורק לא יצאו מחבלים משם לכל מרחבי צומת כרכור, חדרה ושאר המקומות שהם יוצאים. וכך במחנה בטול כרם וכך בכל המחנות של עזה. ואת זה אנחנו נשיג, בעזרת השם, אם לא נתבייש. ולכן הדברים האלה היו תמיד, תמיד, תמיד במצעה של תנועה שהקים גנדי והם גם היום המצע המשותף של המפלגה המשותפת. אלה הם ערכים יהודים, ציוניים, מוסריים וחוקים שהרגשתי צורך לחזור ולהבהיר אותם. כי אני שומע פה ושם כאילו הערכים האלה נמוגו או הוכו, לא הם לא הוכו והם לא נמוגו, הם דרך ציוני, יהודי משותף שכדי להגשים אותם אנחנו צריכים להיות פשוט חזקים.


כך אף מר משה לשם, מנהיג ”שנית גמלא לא תיפול”, בטור השבועי שלו ששודר ביום 3.12.2002:

... השמאל הקיצוני עדיין מאמין שאם נחבק את הרוצחים הם לא ינעצו בגבנו סכין. לשמאל הקיצוני יש מענה לכל תחלואי המדינה. נפרק את ההתנחלויות אז לא יהיה טרור העוני יעלם ויבוא שלום על ישראל. מצנע, יו”ר מפלגת העבודה שהפך את מפלגתו לשמאל קיצוני עד כי כך שאם מר”צ נאלצת לצאת נגדו על פי מצע מפלגתה מציע פתרון משלו למצב, הוא פשוט ממליץ לברוח מיש”ע, כפי שחברו במפלגה אהוד ברק, ברח מלבנון. הבריחה מלבנון פגעה קשה ביכולת ההתרעה של מדינת ישראל, עד כדי כך שמחבלי החיזבאללה בזים לנו וממשלת לבנון לועגת לנו תוך הטיית מימי הוואזני. מצנע רוצה לעקור את ההתיישבות ביש”ע, להסתגר בגטו יהודי מוקף גדר, הפרדה, הוא קורא לזה, אנחנו פה הם שם. לבושתנו רוה”מ אריאל שרון מציג תכנית איומה ומסוכנת לא פחות. אריאל שרון מציע לחבורת המרצחים מדינה. הוא מציע ותומך בהקמת מדינה ערבית ממערב לירדן. מאזיני היקרים, הצעתו אינה משחקי מילים. הצעתו אינה הצעה של מה בכך. הצעת שרון היא תכנית שמקובלת על נשיא ארה”ב וממנה קשה יהיה לחמוק. הקמת מדינה ערבית בלב מולדתנו איננה רק פרס לטרור הערבי, אלא פגיעה אנושה בערש היהדות, שבר אדיר בעם ועלולה להביא לחורבן מדינת היהודים. איך ניתן להילחם בסכנה הזאת בדרך חוקית! התשובה תהיה בבחירות הכלליות בעוד כ- 50 יום ועל כך אדבר בשבועות הקרובים. אבל כבר עכשיו אני יכול לומר שלהערכתי הליכוד יזכה בבחירות ואריאל שרון ירכיב את הממשלה. אבל בידנו, נאמני ארץ ישראל, לחשק אותו ולמנוע ממנו לבצע את התכנית הנוראה.


בשעה השבועית של הגב' נדיה מטר, בתוכנית ”אקטואליה” ששודרה ביום 5.12.2002, שומעים אנו (בין השאר) דברים אלה:


... כשחזרנו הביתה ושמענו על נאומו של שרון בהרצליה, נאום בו אמר שאם ינצח בבחירות ממשלתו תאשר את מיתווה בוש להקמת מדינה פלסטינאצית בא”י, הבנו, לצערנו, ששרון הצטרף רשמית לכוחות החושך ועכשיו הוא בן אדם מסוכן למדינת ישראל, ממש כמו שמעון פרס. דרך אגב, זה אחד הדברים שנדבר עליהם בשבוע הבא, זה אחד הדברים שאריאל שרון חוזר עליהם, הוא מדבר על מדינה מפורזת, שזה דבר שלא קיים, שקר וכזב, ועל זה חייבים למחות, שמי שמקים מדינה שלא יגיד לנו שהיא תהיה מפורזת. ועל זה, בעזרת השם, נדבר בשבוע הבא ...


ביום 6.12.2002, בתוכניתו השבועית של מר אדיר זיק, ”זיקוקין של אדיר”, שומעים אנו את מר זיק דובר אל המאזינים, בין השאר, כך:


... הוא [אריק שרון] כבר העביר להם השבוע 2 מיליארד שקל, זאת אומרת אלפיים מיליון שקל, למעלה מארבע מאות מיליון דולר, שבמקום להחזיר את זה ולפצות את אלה שנפגעו מהטרור ומהמצב הכלכלי ושיוכלו לגמור את החודש ושיהיה להם מה לאכול, הוא נותן את זה לערפאת ולחבר מרעיו. הוא יספק להם רובים, מקלעים ושריוניות, נשק קל, ואתם תצביעו בשבילו ותקראו לזה: ניצחון הימין. ואז הוא יקים קואליציה, ליכוד ומצנע, ויקרא לזה ממשלת אחדות. ויתן לערבים רצף טריטוריאלי ויפרק ישובים יהודים ויעשה טרנספר לתושביהם ואז יבוא שלום מלא כי בממשלת הימין של אריק שרון, שים לב שאול מופז, מצנע יהיה שר הביטחון. אז באמת מי צריך את ביילין בכנסת? לא צריך אותו בכנסת, זכה ומדיניותו נעשית על ידי אחרים. הוא יכול להשאר בחוץ - לעשות חגיגה. גבירותי ורבותי, אז מול הציניות שלי אתם תאמרו תראה הוא לא מתכוון אריק שרון זה ריאל פוליטיקה הוא רק מדבר הוא בעצם לא רוצה מדינה פלסטינית. הוא רק מדבר. אז אני אומר לכם, הוא מדבר על כך מ 1988. ותאמינו לו, לאריק שרון, הוא יעשה את זה. תאמינו לו. הוא הקים ישובים, הוא הרס ישובים. הוא הרס את ימית והיכה עוד 17 ישובים יהודים פורחים בסיני. והוא הרס אותם עד עפר, עם מנחם בגין ורפול כרמטכ”ל. אז תאמרו באמת מה אתה רוצה יש לחץ אמריקאי, אז אני אומר לכם: אין לחץ אמריקאי. אין לחץ אמריקאי. יש לחץ של עצמנו. בוש לא לוחץ. פוואל הוא קצת לוחץ, הוא משרד החוץ המדיניות של ארה”ב יש תמיד מאבק בין ואתם תאמרו לי מה אפשר לעשות מול הטרור הבלתי פוסק אי אפשר לנצח את הטרור ואני אומר לכם אפשר ואפשר לנצח את הטרור ...


כך אף ביום 8.12.2002, בטור השבועי של ד”ר אריה אלדד:


... אנחנו זקוקים למתווי דרך, למנהיגים היכולים לבלום את הרכבת הדוהרת אל התהום. למי שמבין שהמדינה הפלסטינית אינה עובדה ואינה קיימת ויודע גם בבהירות שעצם ההסכמה להקמתה היא מרשם בטוח לחורבננו. אנו זקוקים לאנשים אופטימיים ולא למנהיגים וחוזי שחרות מיואשים. אנו זקוקים לכל אחד שיודע כשהקיום מוטל על כפות המאזנים נמצאים כוחות כאלה בנפש ששום עייפות חומר ורוח אינה עשויה לעכבם. אריאל שרון ירכיב את הממשלה הבאה. הוא יצטרך לבחור אם לעשות זאת עם שרידי השמאל שמחירם יהיה נמוך מאד באותה שעה או עם גוף לאומי חזק שיוכל לבלום את דהרתו להקמת מדינה פלסטינית. על זה תהיה מערכת הבחירות הבאה ...


ביום 10.12.2002, כך (בין השאר) דיבר חה”כ בני אלון אל המאזינים :


... ראש הממשלה הלאומי צריך לעשות את זה. והבוחר הלאומי מתלבט בכלל? שוקל אפשרות להצביע לסופרמרקט, שבראשו עומד ראש ממשלה שבריש גלי אומר: אני אתן לטרור מדינה! האם בכלל צריך לשכנע אדם עם שכל בראשו, עם רגש לאומי בקרבו, רק שנראה את האיש עם אצבעות של דם אז נבין ... קטיושות וקארין איי ופואד שובאכי משוחרר בהחלטה רשמית של הרשות הפלסטינית, אלא גם נמל פתוח וחופשי בעזה, עם התחמשות גלויה לעין השמש, עם קשרי אוויר פתוחים. רק שנתווכח עם האו”ם שלא ממש התכוונו ממש, רק רצינו ככה לתת להם 42 אחוז, לא ממש התכוונו שתהיה להם מדינה. ומי יקשיב לנו אז? זו תהיה הבעייה שלנו. הנה, אנחנו נכנסים עכשיו כולנו לתעמולה, תעמולה שמטמטמת את המוח, ושוכחים. אני מאד, מאד רוצה להאמין שאנחנו לא טפשים ושכן למדנו דרך היסודים ודרך הרגליים בשנתיים האחרנות, שאסור לתת לטרור מדינה. שאסור בלב ארצנו הקדושה, לבגוד בה ולהקים בה מדינה לזרים נוספת למדינה שיש להם בא”י המזרחית מעבר לירדן, ושאסור לסמוך עליהם. ואני מקוה שגם למדנו שצריך להאמין לפוליטיקאים מהימין כשהם אומרים שהם רוצים מדינה פלסטינית וצריך להאמין להם, כשהם חוזרים ואומרים, גם שר הביטחון מופז וגם רוה”מ שאנחנו לא רוצים לחזור לערים הפלסטיניות כאילו זה לא שלנו בכלל. עיר הקודש שכם, עיר הקודש, בית אל, כן, לא שכחנו את הערים האלה, ואנחנו נשוב לכל המקומות האלה. כל הערים הללו יהיו ערים יהודיות. לא עכשיו, לא בעוד חודשיים, אבל אין לי ספק, שכמו מג'דל היא לא לא מג'דל אלא אשקלון, כך רמאללה לא תהיה רמאללה, היא תהיה רמת אל. אין לי ספק ששכם תהיה שכם - עיר ואם בישראל.


באותו יום, 10.12.2002, אמר מר משה לשם, בין שאר דבריו:


... אתם מבינים לאיזה שפל הגענו. אריק שרון עלול להקים ממשלה עם השמאל הקיצוני. ממשלה עם מפלגה קורסת כמו מפלגת העבודה, שנאחזת עדיין בהסכם אוסלו הנורא ותומכת בהקמת מדינה פלסטינית באורח חד צדדי. הליכוד יזכה בבחירות כי העם לא רוצה בשמאל הקיצוני שהמיט עלינו את אסון אוסלו אבל אריק שרון כבר מבטיח להקים ממשלת אחדות עם מצנע, אברום בורג ויולי תמיר, ממנהיגי שלום עכשיו שזכו בפריימריס של מפלגת העבודה. איפה נשמע אבסורד כזה? באורח מפחיד יש קווי דמיון רבים בין רעיונות אריאל שרון לאלו של מצנע. מצנע דוגל בבריחה מיש”ע כמו שעשה אהוד ברק כשברח מלבנון. מצנע רואה בהיפרדות חזון ציוני תחליפי למדינה יהודית על שטח א”י. האידיאל של מצנע הוא לא מורשת העם היהודי, האידיאל של מצנע הוא התכנסות לגטו מגודר היטב, שאולי יתן הגנה מסוימת לדרים בתוכו וזאת על חשבון עקירת אחיו מאדמתם ושבר קשה בעם היהודי. גם שרון מדבר על רעיונות דומים. הוא מדבר על מדינה ערבית, הוא מדבר על עקירת ישובים ויתורים כואבים. חבריו הצביעו נגדו בועידה ובבחירת החברים לכנסת. שרון נראה החלטי להמשיך במהלך הקטסטרופלי ... גם שרון מדבר כל הזמן על הפרת הסכמים ועל רשות טרור, אבל הוא גם מבטיח להקים להם מדינה. עלינו להתאחד ולעשות את הכל בדרך דמוקרטית למנוע את האסון. האירועים האחרונים העלו את נושא המדינה הפלסטינית לראש רשימת הנושאים בדיון הציבורי במדינת ישראל. עלינו להמשיך במאבק על ארץ ישראל גם בקלפיות ולבחור באלה המתנגדים נחרצות להקמת מדינה ערבית בנחלת אבותינו בלב מולדתנו.


הגב' נדיה מטר, בתוכניתה ”אקטואליה” מיום 12.12.2002, כך אמרה (בין השאר):

... רבותי, אם מדברים על אחריות קולקטיבית, על מעשיו של מנהיג, אז כיום כאמור, שרון זה ליכוד, ליכוד זה שרון והצבעה לליכוד זה הצבעה בעד הקמת מדינה פלסטינית. ואם אפי איתם אמר, שכל חובש כיפה שמצביע ליכוד הוא פראייר, לאחר שראה שב- 40 המועמדים הראשונים של הליכוד אין חובש כיפה אחד, למרות ש 30 אחוז מבוחרי הליכוד הם חובשי כיפה דתיים, אני רוצה להרחיב על דבריו ולהגיד: כל מי ששייך למחנה הלאומי, עם כיפה ובלי כיפה, והוא מצביע ליכוד, הוא פראייר. על כל איש ואשה מהמחנה הלאומי, דתי ולא דתי, להימנע, לדעתי, להצביע ליכוד ולהצביע עבור אלה המייצגים את המחנה הלאומי האמיתי ואינם מפחדים לומר קבל עולם: ארץ ישראל שייכת לעם ישראל, על פי תורת ישראל. רק אם המחנה הלאומי יקבל הרבה קולות נוכל לחשק את אריאל שרון. ומכאן אני פונה לאיחוד הלאומי ולחירות של קליינר וברוך מרזל כמספר 2: אתם מייצגים את המחנה הלאומי החדש, וכל כך היינו רוצים לראות את כולכם נכנסים לכנסת. הראיון להכניס את ברוך מרזל לכנסת הוא רעיון נהדר, מבורך ומבריק. ברוך הוא אדם יקר, יהודי שכל פעולותיו ומעשיו הם למען העם, הארץ והתורה, והוא יכול להביא רק תועלת וחוזק. אז רבותי, לא יודעת איך, אך מיצאו דרך לרוץ יחד, כי כולכם יקרים לנו ...



ביום 15.12.2002, שומעים אנו את ד”ר אריה אלדד דובר אלינו כך:

...מערכת בחירות היא בדרך כלל זמן של הליכה בין טיפות של חישובים וחישובי חישובים מה כדאי לומר ולא מה נכון לומר; מה יתקבל ואיך יתקבל ולא מה ראוי שיתקבל. את מי אסור לתקוף לא משום שהוא או עמדותיו אינם ראויים לתקיפה לא משום שהתקפה ישירה עשויה לגרום תוצאה שלילית. אולי דווקא משום כך אני מבקש לומר כמה דברי אמת פשוטים: א”י שייכת לעם ישראל ולא לשום עם זולתו. היא ארצו של העם שלא כולו נמצא בארץ והיא המדינה היחידה בעולם שלא שייכת רק לתושביה. מבחינה זו היא הציבה תמיד את היותה מדינה יהודית לפני היותה מדינה דמוקרטית. וכל מקרה שיש חילוק בין השניים כוחה של המדינה היהודית צריך לגבור ... יש לחייב את ערביי ישראל בשבועת אמונים למדינה, לדגלה, להמנונה, לדמותה הציונית ולחוק השבות, ומי שלא ירצה בכך יאלץ לוותר על אזרחותו הישראלית. ומי שיבחר להפר את שבועתו ייכלא או יגורש. המדינה יהודית ודמוקרטית וזה הסדר, וכשהיא נמצאת עם הגב אל הקיר, ערב מלחמה שגם יכולה להיות מלחמה קיומית היא גם חייבת להגן על קיומה מפני אלה הקמים עליה מבית.


ביום 17.12.2002 כך אמר מר משה לשם, בין שאר דבריו:


המפלגות התחילו בפרסום המצע שלהן לקראת הבחירות. למרות שכולנו יודעים, שמצע הבחירות כבר הספיק מזמן להיות גורם מכריע בשיקולי הפוליטיקאים, המצע נשאר החלק האידיאולוגי והמצפן לכל מפלגה. מצע מפלגת העבודה, בראשות מצנע, הוא מצע אנטי יהודי ואנטי ציוני ביסודו ומקצין את עמדות מפלגת העבודה למפלגות שמאל קיצוני בעבר, כמו המפלגה הקומוניסטית. מפלגת העבודה במצעה תומכת בשתי מדינות לשני עמים. אין כאן מסר מעומעם - היא תומכת בהקמת מדינה ערבית ממערב לירדן נקודה. אם לא יהיה מו”מ מדיני, יעשו זאת בנסיגה חד צדדית, או למען הדיוק בבריחה חד צדדית מלב המולדת. מפלגת העבודה גם לא מכירה בירושלים מאוחדת ומוכנה לשוב למצב בו היתה ירושלים עיר שבלבה חומה. היא מציעה במצעה הגדרה חדשה לעיר הנצח היהודית. ואני מצטט: ירושלים על כל שכונותיה היהודיות היא בירתה הנצחית של ישראל. בעיר העתיקה ובאגן הקדוש, ינהג משטר מיוחד אשר יביא לידי ביטוי את ייחודו של המקום לשלושת הדתות. סוף ציטוט. אתם מבינים את הדבר, שכונת רחביה היא הבירה הנצחית. הר הבית הוא אגן קדוש. ומי יהיה השליט המסתורי בראש המשטר המיוחד? נציב עליון מטעם האו”ם? כוחות זרים, כפי שמציע מצע מר”צ? מפלגת העבודה פשוט מחלקת את ירושלים.
... מפלגת העבודה מאמצת בעצם רעיונות של קבוצות שמאל קיצוני קטנות, שהיו בארץ, כמו מצפן שבזמנו נראו קיקיוניות, אבל זרעי הפורענות נבטו והבשילו במפלגה שבעבר היתה מפלגה ציונית.
... רק 'האיחוד הלאומי' הצליח לאחד 3 מפלגות, שמייצגות את כל הטוב שניתן לשאוף בארץ הזאת: התיישבות בא”י, קליטת עלייה ושמירה על ערכי היהדות. רק מפלגה כזאת יכולה להוות בלם כנגד הרעיון הנורא של הקמת מדינה ערבית בלב המולדת. מתן קולנו לרסיסי מפלגות, אף שהן לאומיות ודוגלות באידיאלים יהודיים, ינגסו בכוחנו להגן על א”י ועלולים לגרום להחלשת מחנה נאמני א”י כולו. הן לא יעברו את אחוז החסימה וקולות יקרים יירדו לטמיון. על טעות כזאת כבר שילמנו בעבר. אסור לחזור עליה שוב. כאן משה לשם, שנית גמלא לא תיפול.


כפי שאמרנו לפני שהחילונו במיסדר המובאות, לא נצטט אלא מיקצת דוגמאות מן החומר בכתובים שהעותרות הניחו לפנינו. מיקצת, אמרנו, שכן החומר בכתובים הוא כמעין המתגבר.

9. עורך-דין סלע, בא-כוח ערוץ 7, טען לפניי - בדרכו המנומסת והאדיבה - כי אין באותם שידורים שהבאתי למעלה - לא בהם ולא באחרים - תעמולת בחירות אסורה. אכן, כך הוסיף וטען, במיקצת מן השידורים יש משפטים ספורים שניתן לסווגם כ”תעמולת בחירות”, אך המדובר אינו אלא במיקצת-שבמיקצת, ואין בו באותו מיקצת-שבמיקצת כדי להשפיע על מירב השידורים.

אין דעתי כדעתו של עורך-דין סלע. דעתי היא, כי השידורים שהבאתי אך את מיקצתם - שידורי תעמולה הם, שידורי תעמולה מזוקקים ומטוהרים מסיגים לבר-תעמולה. האפקט הדומיננטי של אותם שידורים אפקט של תעמולה הוא: תעמולה חיובית ותעמולה שלילית מעורבבות זו בזו עד-לבלי-הכר. טענתו של מר סלע כי המדובר אינו אלא בהבעת דעות על נושאים אקטואליים מצד הדוברים, טענה מיתממת היא. בימים אלה, ימים של בחירות, לא נוכל לסווג אותם שידורים אלא כשידורי תעמולה. אכן, אם שידורים שהבאנו אין הם שידורי תעמולה, שידורי תעמולה מהם - לא ידענו.

10. טוענים עורך-דין סלע ועורך-דין שמואליאן, כי תעמולת בחירות תיחשב רק תעמולה המניעה בוחרים-בכוח להצביע עבור מפלגה ספציפית. בענייננו-שלנו, כך מוסיפים הם וטוענים, אין תעמולה מעין-זו, שכן המדובר אינו אלא בשידורים התומכים בימין המפה הפוליטית ומכאן שהשידורים אינם שידורים אסורים. טענה זו אינה מקובלת עליי, שכן לא ידעתי מה טעם נצמצם את המושג ”תעמולת בחירות” אך לתעמולה עבוד מפלגה פלונית, ולא נכלול בה גם תעמולה עבור זרם חברתי מסויים.

11. עורך-דין סלע האשים את העותרות בחוסר יושר. לטענתו, הובאו בעתירה אך שידורים ספציפיים, ובה-בעת העלימו העותרות שידורים נוספים המשודרים בערוץ 7 ואשר בהם מרואיינים אנשי שמאל, המביעים דעתם כמוהם כאנשי הימין.

בישיבה שהיתה ביום 26.12.02 נתן עורך-דין סלע בידי רשימה של שידורים, של מועדי שידורים ושל שמות של אנשי שמאל שדיברו בשידורים, אך לא ידעתי אותה עת מה נאמר באותם שידורים הואיל ועורך-דין סלע לא תיכתב את השידורים שביקש להסתמך עליהם. סברתי כי טענתו של עורך-דין סלע טענה היא הראוייה להישמע, ועל כן החלטתי לדחות את המשך שמיעתה של העתירה ליום המחר, יום שישי 27.12.02, וביקשתי מעורך-דין סלע כי ידאג להמציא לי תכתובים של שידורים התומכים בטענתו. עורך-דין סלע הודיעני כי לא יספיק למלא אחר בקשתי בזמן כה קצר, אך אני עמדתי על דעתי בהשיבי כי בשבוע שתחילתו ביום 29.12.02 לא אוכל להתפנות לשמיעת העתירה הואיל ואהיה עסוק עד למעלה-ראש בענייני בחירות אחרים הדוחקים בי.

12. ביום השישי נתכנסנו אפוא שוב לישיבה. עורך-דין סלע הניח לפניי עשרים ושתיים קלטות ובצידן שמונה תכתובים מוכנים של מיקצת הקלטות (בעריכתה של חברת ”יפעת מידע תקשורתי”). לטענתו יש באותם תכתובים ובאותן קלטות כדי להוכיח את טענתו כי לא אך אנשי ימין משדרים בערוץ 7 אלא אנשי שמאל אף הם.

ביום ראשון, 29 בדצמבר, הוסיפו אנשי ערוץ 7 והניחו לפניי שלושה-עשר תיכתובים מקלטות נוספות.

13. טענתו של עורך-דין סלע טענה היא של ”איזון הוגן”. לשון אחר: אם באותה תחנת שידור מופיעים גם אנשי ימין גם אנשי שמאל; ואם דבריהם של אלה הם כדבריהם של אלה, הגם שמשני הקצוות; מה הצדק יש כי ניטפל לערוץ 7 ונוציא צו מניעה נגדו? ובמה נשתנה ערוץ 7 משאר ערוצי הרדיו והטלוויזיה, שגם בהם (כנטען) יש ”תעמולת בחירות”?

טענה זו של עורך-דין סלע, טענה שובת-לב היא. אמרתי אפוא אל ליבי: הבה אבחן את הדברים מקרוב ואראה אם יש בה ממש בטענה. שאם יש בה ממש, אפשר תימצא הדרך שלא להפלות את ערוץ 7 לרעה מערוצי הרדיו והטלוויזיה האחרים (הגם שהאחרים משדרים כדת וכדין ואילו ערוץ 7, למיטב ידיעתי, משדר שלא כדין ובניגוד לדין)?

14. קראתי אפוא את התכתובים שעורך-דין סלע הניח לפניי. קראתי - ושוכנעתי כי אין ממש בטענה על אודות ”איזון”, כביכול, בין ימין ובין שמאל בשידורים שמשדר ערוץ 7. אין כלל השוואה בין אותם שידורים שציטטתי מהם בדבריי למעלה לבין השידורים שבהם רואיינו אנשי שמאל. אכן, אותם שידורים של אנשי שמאל, היסוד הדומיננטי שבהם יסוד של חדשות הוא, ונלווים הם, למיצער בחלקם, לאירועים ספציפיים שהיו ביום השידור או בימים קרובים ליום השידור. יתר-על-כן: בעוד אשר שידורי-הימין שידורי תעמולה רצופים ושוטפים הם (ומיקצת דוגמאות ראינו למעלה), שידורי-השמאל, בעיקרם, שידורי ראיונות הם, בחלקם ראיונות קצרים או קצרים ביותר ובחלקם ”אינסרטים” קצרים. המראיינים אף אינם נמנעים ממתיחת ביקורת על המרואיינים, ואין לי אלא להסכים לטיעוני העותרות ולפיהם מציגים המראיינים את המרואיינים, לעתים, באורח ביקורתי ואף נלעג. כך, למשל, הסבתי את תשומת לב עורך-דין סלע לראיון, כביכול, שהיה עם מר עמרם מצנע. מתוך 14 שורות של התכתוב נמצא לי כי מר מצנע מדבר כשורה וחצי (חצי השורה היא כאשר מר מצנע אומר לדובר אליו: ”אתה לא מקשיב”); אזרח אנונימי מדבר מעט למעלה משורה; ואילו המראיין מדבר כעשר שורות. הוא שאמרתי בדבריי למעלה: לא הרי שידורי התעמולה לטובת הימין כהרי השידורים שבהם מרואיינים אנשי שמאל.

אין לי אפוא אלא לדחות את טענת השוויון שעורך-דין סלע ועורך-דין שמואליאן העלו לפניי.

15. באותו הקשר טען עורך-דין שמואליאן (וכמותו טען גם עורך-דין ורצברגר) כי שוויון בהקשר עניננו עתה ”שוויון מערכתי” הוא, פירוש: מדברים אנו בשוויון בכלל תחנות השידור. טענה זו אינה מקובלת עליי מכל-וכל ואינני מוצא צורך להרחיב את הדיבור בה.

16. במהלך הטיעון לפניי, ותוך כדי חילופי דברים בין באי-כוח בעלי-הדין, הציע עורך-דין סלע למר יזהר באר, מנכ”ל ”קשב”, כי יבוא להשמיע דברים בערוץ 7 אם אך רצונו בכך. מר באר סירב להצעה באומרו כי אינו מוכן לשדר בתחנת שידור שאין לה רישיון לשדר, ועורך-דין סלע ביקשני לציין זאת לפניי כהוכחה להיעדר תום-ליבו של מר באר. אני כותב דברים אלה אך משום שעורך-דין סלע ביקשני לעשות כן, ואולם לגופם של דברים אין אני רואה בהצעתו של עורך-דין סלע הצעה רצינית. בוודאי כך כאשר היא מוצעת תוך כדי טיעון על-פה בדרך אגב, ועל רקע תעמולת הבחירות הכבדה שערוץ 7 ניהל עד כה.

17. תמו טענות, תמו טענות-שכנגד, תמו תשובות. התבוננתי סביבי כה וכה וידעתי בי כי העותרות צודקות בעתירתן; כי ערוץ 7 משדר תעמולת בחירות שלא-כדין ובניגוד לדין וכי יש וראוי להעמידו על כך.

18. עתירתן הראשונה של העותרות היא כי אאסור על ערוץ 7 לשדר שידורי רדיו עד ליום הבחירות, אלא שאינני רואה עצמי מוסמך להיעתר לעתירה זו. עתירתן החלופית של העותרות היא, כי אאסור על ערוץ 7 לשדר תעמולת בחירות עד ליום הבחירות לכנסת. עתירה זו מצוייה במסגרת סמכותי.

19. היגעתי לכלל מסקנה כי יש להיעתר לעתירתן החלופית של העותרות ולצוות צו מניעה נגד שידורי תעמולת הבחירות המשודרים בערוץ 7. וכך, כסמכותי לסעיף 17ב לחוק התעמולה, אני מצווה בזאת צו המופנה אל ערוץ 7 והאוסר עליו לשדר תעמולת בחירות עד ליום הבחירות לכנסת ועד בכלל. צו זה מכוון עצמו נגד המשיבים 1 ו-2 ונגד כל אדם או גוף אחר הפועלים מכוחו של ערוץ 7 או המסייעים לו בשידורים. החלטה זו תודַע לאלתר לבעלי הדין בשדר-פקסימיליה, ותחילתה היא מיידית עם קבלת השדר.


היום, יום שני, כ”ה בטבת תשס”ג (30.12.2002).


מישאל חשין
שופט בית-המשפט העליון
יושב-ראש ועדת הבחירות המרכזית
לכנסת השש-עשרה



(בח' - תבכ 10/16ג)


©כל הזכויות שמורות, מדינת ישראל, 2002
נשמח לקבל את הערותיכם והצעותיכם לכתובת: feedback@knesset.gov.il