החלטות יו"ר ועדת הבחירות המרכזית


החלטת השופט בעניין שאול מופז, מועמד בבחירות לכנסת השש-עשרה

לפני השופט מישאל חשין
יושב-ראש ועדת הבחירות המרכזית
לכנסת השש-עשרה

משכן הכנסת, ירושלים

כ' בטבת תשס”ג
25 בדצמבר 2002

פ”מ 13/16


בעניין:
סעיף 7 לחוק יסוד: הכנסת וסעיף 56 לחוק הבחירות לכנסת [נוסח משולב], תשכ”ט-1969


ובעניין:
רא”ל (מיל') שאול מופז, מועמד בבחירות לכנסת השש-עשרה מטעם סיעת הליכוד, תנועה לאומית ליברלית


בשם רא”ל (מיל') שאול מופז:
עו”ד ד”ר א' קלגסבלד
עו”ד אמיר שרגא
עו”ד גור בליי

בשם הליכוד,
תנועה לאומית ליברלית:
עו”ד איתן הברמן


המתנגד:
עו”ד אמנון לורך


החלטה

רא”ל (מיל') שאול מופז הוא המועמד השנים-עשר ברשימת הליכוד, תנועה לאומית ליברלית (הליכוד) בבחירות לכנסת השש-עשרה. בחירות אלו מיועדות להתקיים ביום שלישי כ”ה בשבט תשס”ג, 28 בינואר 2003. נתעוררה שאלה אם מר מופז כשיר על-פי דין להיותו מועמד בבחירות האמורות, ובהחלטתי שלהלן אבחן סוגיה זו ואכריע בה.


המיתווה הנורמטיווי


2. סעיף 7 (6) ו-(8) לחוק יסוד: הכנסת (חוק היסוד) מורה אותנו כך:

מי לא יהיה מועמד
7. אלה לא יהיו מועמדים לכנסת:
....................................
(6) ראש המטה הכללי, צבא-הגנה לישראל;
....................................
(8) עובדי-מדינה בכירים וקציני-צבא בדרגות או בתפקידים שייקבעו בחוק; ...................................;
זולת אם חדלו לכהן במשרה או בתפקיד כאמור לפני המועד להגשת רשימות המועמדים לכנסת, ואם נקבע בחוק מועד מוקדם מזה, לפני המועד האמור.


הוראת-חוק זו שבחוק היסוד - הוראת-עיקרון כללי - משלימה אותה ומפרטת בה הוראת סעיף 56 (א1) לחוק הבחירות לכנסת [נוסח משולב], תשכ”ט-1969 (חוק הבחירות או החוק(, וזו מצווה אותנו כך:


הוראות בעניין עובדי מדינה, חיילים,שוטרים וסוהרים

56. (א) ......................
(א1) אלה לא יהיו מועמדים לכנסת:
........................
(3) קציני צבא בכל דרגה שהיא בשירות קבע של צבא-הגנה לישראל;
...........................
זולת אם חדלו להיות ... קציני צבא .... לפני היום הקובע; בסעיף קטן זה, ”היום הקובע” –
(1) לעניין .... קצין צבא בדרגת אלוף ומעלה ... - שישה חודשים לפני יום הבחירות;
.....................................


ענייננו עתה הוא באותו צירוף-לשון של ”שישה חודשים לפני יום הבחירות” המופיע בסיפה למובאה מתוך סעיף 56(א1); וביתר דיוק: בדרכי חישובה של תקופת-חודשים זו. נשלים דברים באומרנו כי הוראת סעיף 56 (א1) עברה שינויים עוד ועוד מאז שנחוקה לראשונה, ואולם דומה כי לענייננו-שלנו אין צורך שנלמד את גילגוליה במהלך השנים.


עיקרי העובדות שלעניין

3. ואלה הם עיקרי העובדות שלעניין כפי שנמסרו בידי אל”ם מרים זרצקי, ראש מחלקת הסגל בצבא: רא”ל (מיל') שאול מופז סיים לכהן כרמטכ”ל ביום 9 ביולי 2002 ולמחרת היום החל בחופשת פרישה. ביום 11 באוגוסט 2002 פנה מר מופז אל ראש מחלקת הסגל בבקשה לסיים את חופשת הפרישה ולהשתחרר בו-ביום מן הצבא. אל”ם זרצקי הסבירה למר מופז כי בשים-לב להוראות חוק שירות הקבע בצבא-הגנה-לישראל (גימלאות) [נוסח משולב], תשמ”ה-1985 (חוק הגימלאות), שיחרורו כבקשתו - קרא: לפני תום מחצית חודש אוגוסט - עלול לגרום לו נזק כספי, ומטעם זה הוסיפה והציעה, ביוזמתה, כי מועד שיחרורו ייקבע מלמפרע, לסוף חודש יולי 2002. לשאלת מר מופז השיבה אל”ם זרצקי כי ניתן לעשות כן וכי זה הנוהג המקובל במחלקת פרישה בצה”ל. מר מופז נענה להצעה. וכך, באותו יום נקבע ברישומי הצבא כי החל ביום 31 ביולי 2002 אין עוד רא”ל (מיל') שאול מופז משרת בצבא הקבע.

אין זה מענייני להביע דעתי על נוהג זה של הקדמת יום הפרישה - נסיוני לימדני כי פיקציות, לעיתים מזומנות, אינן מביאות לטוב - אך אין ספק קל בליבי כי אל”ם זרצקי, וכמותה - למותר לומר - מר מופז, השניים פעלו בתום-לב ושלא מתוך רצון להטעות. יחד עם זאת, לא אוכל להימנע מהעיר כי באישור ”לכל מאן דבעי” מיום 11 באוגוסט 2002 (לפני האירועים שלענייננו) כתבה אל”ם זרצקי כי רא”ל שאול מופז היה בשירות קבע עד ליום 31.7.2002. קביעה זו אינה מדוייקת.


השאלה שבמחלוקת

4. כהוראת חוק הבחירות בסעיף 56 (א1) בו, יש ”יום קובע”, והוא לענייננו: היום שבו ”חדל” פלוני, קצין צבא בדרגת אלוף ומעלה, להיות קצין צבא; וכדי שאותו פלוני - עתה, אלוף-לשעבר או רב-אלוף-לשעבר - יהא כשיר להעמיד מועמדותו בבחירות לכנסת, חייב שיהא רווח בן שישה חודשים למיצער, החל באותו ”יום קובע” ועד ליום הבחירות המיועד. והשאלה היא: כיצד נאתר את ”היום הקובע”? מהם סימני זיהויו של אותו יום שעליו ניתן לומר כי פלוני, קצין-צבא-לשעבר, ”חדל” מהיותו קצין צבא.

ולענייננו-שלנו: לעת שירותו בצבא - גם לאחר שסיים את שירותו כרמטכ”ל - היה רא”ל (מיל') מופז בדרגת ”אלוף ומעלה” (כהוראת סעיף 56 (א1) לחוק הבחירות, בהגדרת הביטוי ”היום הקובע”). מכאן, שעל-פי הוראת סעיף 56 (א1)(3) לחוק הבחירות, אין מר מופז כשיר להיותו מועמד בבחירות לכנסת אלא אם ”חדל” להיות קצין בצבא ”שישה חודשים לפני הבחירות”. השאלה שבמחלוקת היא, אימתי ”חדל” מר מופז להיות קצין בצבא? על הבכורה מתחרים שלושה מועמדים, ואלה הם: אחד, יום 11.8.02, היום שבו ביקש מר מופז להשתחרר משירותו בצבא; שניים, יום 31.7.02, היום שנרשם ברישומי הצבא כיום שבו חדל מר מופז מהיותו קצין בצבא; ושלושה, יום 9.7.02, היום שבו סיים מר מופז את כהונתו כרמטכ”ל צה”ל.

אכן, ביודענו כי יום הבחירות אמור להיות יום 28.1.2003, חישוב פשוט יעלה כי מניין שישה חודשים לאחור יביאנו ליום 28.7.02. מכאן שמר מופז אינו כשיר להתמודד בבחירות אם חדל מהיותו קצין בצבא ביום 31.7.02, ולא-כל-שכן אם חדל מהיותו קצין בצבא ביום 11.8.02. אלא שלעניין יום 31.7.02 יש בפי בא-כוחו טענה משלימה, ולפיה חישוב שישה החודשים חייב שיהיה לפי הלוח העברי; ובחישוב לפי הלוח העברי, כך מוסיף בא-כוחו וטוען, ימלאו שישה החודשים המקווים קודם יום הבחירות. מכאן שתי טענותיו החלופיות של עורך-דין קלגסבלד, ולפיהן יש לקבוע את יום ה- 9.7.02 או את יום ה- 31.7.02 (בצירוף להחלת הלוח העברי) כיום שבו ”חדל” מר מופז מהיותו קצין בצה”ל.

ובכן: יום 31.7.02; יום 11.8.02; או יום 9.7.02 – מאי מינייהו עדיף?


עיון ודיון

5. קראתי את דברי-החוק שלעניין; שבתי וקראתי בהם; ומסקנתי לתומי היתה - ונותרה - כי מר מופז חדל מהיותו קצין בצבא - מכל מקום: לעניינם של חוק היסוד ושל חוק הבחירות - ביום 11.8.02 ולא בכל יום אחר. עד אותו יום היה מר מופז קצין בצבא; באותו יום ביקש מר מופז להשתחרר משירותו בצבא; ולא ידעתי כיצד ניתן לומר כי מר מופז ”חדל” מהיותו קצין בצבא ביום קודם ליום 11.8.02, קרא: ביום 31.7.02 או ביום 9.7.02. לו נשאל רא”ל מופז ביום 11.7.02 (יומיים לאחר סיום כהונתו כרמטכ”ל), או ביום 9.8.02 (יומיים לפני שביקש לסיים את שירותו בצה”ל), אם קצין בצבא הוא, אין ספק כי תשובתו היתה: אכן כן, אני קצין בצבא (בדרגת רב-אלוף) בחופשת שיחרור. תשובה זו היתה ניתנת אותה עת גם בידי הדין, וזו היא התשובה - תשובה אחת ויחידה - העשויה להינתן גם כהיום הזה לגבי אותם ימים. ואם זו היא התשובה - ותשובה אחרת לא ידעתי - ממילא לא ניתן היה לקבוע אחרת ביום 11.8.02, היום שבו שוחרר מר מופז משירותו הלכה למעשה.

6. אנו כולנו, בני אדם אנו, ואין בכוחנו לשנות את העבר. וכפי שנאמר בע”פ 4912/91 ירון תלמי נ' מדינת ישראל, פ”ד מח(1) 581, 619:


... את העבר אין ביכולתנו לשנות (כך הוא, למגינת ליבם של אחדים ולשימחת-לב אחרים). מעשים שהיו – היו, מחדלים שנחדלו – נחדלו, מאורעות שאירעו – אירעו, נדרים שננדרו – ננדרו, נדרים שהופרו – הופרו. כל אלה כמו קפאו על מקומם והיו לנציבים, ואת הנעשה אין להשיב. אין בכוחנו אלא לתאר ולתעד דברים שהיו – או שלא היו – ולשנותם לא נוכל. חופש הבחירה והברירה והמיון עשוי להתקיים אך באשר לעתיד, ואילו באשר לעבר הבחירה כבר נעשתה, והברירה והמיון – כברירה ומיון – אינם עוד.

כך בעולם הגשמי וכך בעולם הנורמות, בעולם שבראנו אנו והוא פרי רוחו של האדם. נורמות שהיו בעבר – ובהן עקרונות-משפט וכללי-משפט – לא נוכל לשנותן לעבר: מה שהיה היה ומה שלא היה לא היה. עוולה שנעשתה לא נוכל לכחד כי נעשתה, וטקס נישואין שהוכר על-פי דין כיוצר קשר בין בני-זוג יישאר כקשר שהוכר בעבר. עד שנגיע לעשיית צדק עלינו לומר אמת, ואמת שבעבר היא אחת (גם אם קשה לרדת לחיקרה).


אכן, בעולם הנורמטיווי בכוחנו לחולל פלאות ונוכל (כביכול) לעשות בו כאוות-נפשנו, ואולם שומה עלינו להבין ולידע מה עושים אנו. מהו אפוא פירושה של נורמה האומרת להחיל עצמה מלמפרע? אמרנו על-כך בפרשת תלמי (שם, 620-619):


... פירושה של נורמה האומרת להחיל עצמה מלמפרע הוא זה, שהחל ביום תחילתה של הנורמה – ולעתיד – לא עוד נשפוט דברים מן העבר לפי הנורמות שחלו עליהם בעיתם אלא כפי שתורה אותנו אותה נורמה. אמת נכון הדבר: דברים שהיו בעבר לא נוכל לשנות; גם נורמות שהיו בעבר לא נוכל לשנות, אם בתיבה ”לשנות” הכוונה היא לשינוי אמת שהיתה בזמנה; ואולם נוכל-גם-נוכל לקבוע כי בעתיד נחיל על מעשי-עבר לא נורמות שהיו בעת-מעשה - בלשוננו כיום: לא אותן נורמות ששררו ”בזמן אמת” - אלא נורמה חדשה האומרת להאפיל על קודמותיה. כל הנורמות כולן הן פרוספקטיביות - על-פי עצם הגדרתן - צופות הן פני-עתיד, אך יש מהן שהן צופות אף פני עבר לעניין תחולתן בעתיד על מעשים או על מחדלים של עבר (וגם זו אמת,שכל נורמות שבעולם בונות עצמן, במידה זו אחרת, על עבר). נדייק בלשוננו ונאמר, כי נורמות ריטרוספקטיביות, נורמות הצופות פני-עבר וכמו אומרות לשנות לעבר נורמות-של-עבר, אינן כלל ”נורמות” ככל שחלות הן על העבר; שהרי נורמה אמורה לכוון מעשי אדם, ואילו באשר לעבר הרי כל שנעשה נעשה וכל שנחדל נחדל ואין בכוחנו לכוון מעשי אדם. בניסוח אחר ניתן לומר, כי נורמות האומרות לשנות לעבר נורמות-של-עבר, אינן כלל בנות פועל תחיקתי; הואיל והעבר קפא והוא מסויים וידוע, נורמות מעין אלו אינן ”נורמות” אלא קובץ של הוראות אינדיבידואליות ... מטעם זה, בין השאר, אני מעדיף לכנות נורמות אלו הצופות פני-עבר כנורמות ריטרוספקטיביות ולא כנורמות ריטרואקטיביות, שהרי המושג אקטיביות יפה לעתיד אך לא לעבר.


7. אשר להקדמת שיחרורו של מר מופז משירותו בצבא, נאמר זאת: גם אם לצורכי חישוב גימלאות, כפי שהסבירה לנו אל”ם זרצקי, ראו הרשויות ”להקדים” את השיחרור מצה”ל - לצורכי חישוב גימלאות נעשה דבר; לצורך זה ולא לכל צורך אחר. בוודאי שלא לעניין חוק היסוד או חוק הבחירות. ואין חולקים כי לא היה זה כלל בסמכותה של אל”ם זרצקי - לא בסמכותה ולא בכוחה - להכניס את רא”ל (מיל') מופז למכונת-הפלא או למינהרת-הפלא השולחת אדם אל העבר. לעניינם של חוק היסוד ושל חוק הבחירות חדל רא”ל (מיל) מופז ביום 11.8.02 מהיותו קצין בצבא, וחישוב פשוט יעלה - לפי כל לוח זמין - כי לא חלפו שישה חודשים מאז חדל מהיותו קצין בצבא ועד ליום המיועד להיותו יום הבחירות.

8. בשולי הדברים נוסיף ונאמר עוד זאת: אותם ”שישה חודשי צינון” נולדו אך בשנת 2001, בחוק הקרוי חוק תקופת צינון למשרתים בכוחות הביטחון (תיקוני חקיקה), התשס”א-2001. עד אותה עת היתה תקופת הצינון בת מאה ימים בלבד, אלא שחברי הכנסת משה ארנס ועוזי לנדאו סברו כי תקופה זו תקופה קצרה היא יתר-על-המידה לעניינם של ראשי מערכת הביטחון, ועל-כן הציעו להרחיבה. וכך מוצאים אנו את חבר-הכנסת ארנס אומר בישיבת הכנסת מיום 20.2.2001, בקריאה ראשונה של הצעת החוק:


אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, אני חושב שקיימת הסכמה כללית בציבור, גם בין המפלגות, שאנחנו מעוניינים לשמור את צה”ל מחוץ לפוליטיקה. אומנם אין סימנים של פעילות פוליטית בתוך צה”ל,ולעתים רחוקות אנחנו שומעים התבטאות של קצין בכיר בצה”ל שניתן לפרש אותה כנטייה פוליטית זו או אחרת, אבל מה שכן קורה אצלנו, ולעתים יחסית קרובות, שקצין בכיר בצה”ל פושט מדיו ובתוך זמן קצר מאוד מופיע כחבר כנסת מטעם מפלגה זו או אחרת, מופיע כשר בממשלה מטעם מפלגה זו או אחרת, לעתים אפילו מופיע כשר בממשלה למחרת. פושט מדיו ולמחרת בתור נציג של אחת המפלגות מקבל מינוי ומופיע כשר בממשלה. בדבר הזה יש טעם לפגם ...

....................................................

כאשר קצין בכיר, בתוך זמן קצר מאוד, לאחר שפשט את מדיו, לעתים למחרת, מתייצב כחבר מפלגה בכנסת או בממשלה, יש בזה טעם לפגם, ומתעורר החשש או החשד, שכאשר עוד היה במדים דובר אתו, נקבע אתו סידור זה או אחר. מתעורר החשש, שכאשר עוד היה במדים אולי קיבל כקצין בצה”ל החלטות שהושפעו מאותם קשרים שכבר נוצרו בינו לבין אותה מפלגה שהוא עומד לייצג עם פשיטת מדיו. לכן, אדוני היושב-ראש, חברי-הכנסת, לפנינו הצעת חוק שמטרתה לקבוע, שקצין בכיר בצה”ל או במשטרה יצטרך לעבור תקופת צינון של שנה לפני שיוכל להופיע ברשימה של מפלגה זו או אחרת לכנסת, לפי שיוכל לקבל מינוי כשר מטעם מפלגה בממשלה.

אדוני היושב-ראש, אני מקווה שתהיה בנושא הזה הסכמה כללית ונאשר כאן היום את החוק הזה בקריאה ראשונה.


והוסיף חבר הכנסת זבולון אורלב:


... הצעת החוק הזאת בעצם נועדה לא להגן על הפוליטיקאים מפני לובשי המדים, אלא להגן על לובשי המדים כדי שהם יהיו נקיים מפני מחשבות פוליטיות. לכן אני בהחלט תומך ברעיון של החוק.


וכך אף חבר הכנסת עוזי לנדאו:


... מעורבותה של הקצונה הגבוהה ומעורבותם של אנשי מערכת הביטחון לאחר שחרורם מצה”ל במערכת הפוליטית גדולה מאוד. ...

אצלנו, בגלל המעורבות הרבה והקפיצות של הקצינים מן הצבא לפוליטיקה, משתבשת נורמת ההתנהגות ...


על הצורך להפריד בין תופשי כהונות מסויימות בשירות המדינה לבין החברות בכנסת עמד גם בית-המשפט העליון לא אחת, והמעיין יעיין וימצא. ראו, למשל: בג”ץ 7157/95 נאוה ארד נ' יו”ר הכנסת, ח”כ שבח וייס, פ”ד נ(1) 573; בג”ץ 6446/00 קריספל נ' משה כהן חבר ועדת הבחירות בישוב אלעד, פ”ד נו(1) 297; בג”ץ 6601/95 מור שמגר נ' ראש המטה הכללי רב-אלוף אמנון ליפקין-שחק, פ”ד מט(5) 240.

9. טוען עורך-דין קלגסבלד; מחרה מחזיק אחריו עורך-דין הברמן; וכך אומרים הם השניים: דין הוא שנמנֶה את ”תקופת הצינון” של מר מופז מאז סיים את כהונתו כרמטכ”ל, ביום 9.7.02 (ואם כך תימנה תקופת הצינון כי-אז מָלְאוּ שישה החודשים הנדרשים). וכל כך למה? שהחל ביום 9.7.02 לא עוד מילא מר מופז כל תפקיד שהוא בצבא; מאז אותו יום לא עוד החזיק בכל סמכות שהיא ולא עוד היה מעורב בענייני הצבא; וממילא יש להעלות עליו - כתכלית החוק - כי החל באותו יום ”חדל” באורח מהותי וענייני מהיותו קצין בצבא. ובלשונו של עורך-דין קלגסבלד: ”תכלית החקיקה מחייבת את המסקנה כי 'תקופת הצינון' מתחילה עם סיום תפקידו של שאול מופז כרמטכ”ל”. עורך-דין קלגסבלד מפתח רעיון זה בכישרון לא-מעט, וכדרכו מאשש הוא את טיעוניו באסמכתאות מחכימות מארבע כנפות הארץ. כן מחזק עורך-דין קלגסבלד את תשתית טיעונו בעקרוני-יסוד של המשפט, בהם הזכות החוקתית להיבחר, הזכות לבחור ועוד. עורך-דין הברמן מחזק את טיעוניו של עורך-דין קלגסבלד, בהצביעו על הוראת סעיף 7 לחוק היסוד. הוראת-חוק זו מדברת על קציני צבא ש”חדלו לכהן במשרה או בתפקיד”; פירוש, כך טוען עורך-דין הברמן: הדגש מושם על המשרה או התפקיד, ולענייננו: המישרה והתפקיד של הרמטכ”ל; וכולנו ידענו כי מעת שמר מופז פרש מתפקיד הרמטכ”ל ועד ליום הבחירות המיועד - כך מסיים עורך-דין הברמן את טיעונו - יעברו למעלה משישה חודשים.

10. טיעוניו של עורך-דין קלגסבלד מעניינים, לעיתים אף מרתקים, אך לא נשתכנעתי כי נכונים הם. בסוף כל הסופות, אין מיקרא יוצא מידי פשוטו; ופשוטו של מיקרא הוא שמר מופז חדל מהיותו קצין בצבא ביום 11.8.02, אף לא יום אחד קודם לכך. הנה-כי-כן, על-פי טיעונו של עורך-דין קלגסבלד, היה מר מופז כשיר להיבחרו חבר כנסת אף בהיותו קצין בצבא. כיצד כך? על-פי כללי הצבא היה זכאי מר מופז לחופשת-פרישה בת תשעה חודשים. נניח עתה כי מר מופז היה יוצא לחופשת פרישה, ובתום שישה חודשים - והוא עדיין קצין בצה”ל - היה מעמיד את מועמדותו בבחירות לכנסת. כטיעונו של עורך-דין קלגסבלד, לא היתה קמה מניעה לדבר. בדבריו על-פה לפניי - בתשובה לשאלה ששאלתי - אישר עורך-דין קלגסבלד כי אכן זה הדין לטעמו. ואילו אנו נעמוד ונתמה: האמנם? האין בכך כדי לעשות את החוק ללעג-וקלס? אכן, חוק - כל חוק - ראוי לו שיתפרש על-פי תכליתו, ואולם תכליתו של חוק תהא כלואה - לעולם - בלשונו של החוק. התכלית נוצקת אל מילים - אל כלים משפטיים פורמליים - ועם הקריסטליזציה של הרעיון במילות החוק הופכת התכלית מעין-שבויה באותן מילים.

כשאני לעצמי, אתקשה להבין כיצד ניתן לומר כי לעת שהיה רב-אלוף - בחופשת פרישה, אמנם - ”חדל” מר מופז מהיותו קצין בצבא. אני מבין לרֵעו של מר מופז, ורגשי התיסכול שהוא חש אינם זרים לי. בה-בעת, והגם שהמיקריות העיוורת והבלתי-נשלטת הפכה בענייננו מעין שחקן במחזה, לא נוכל לכחד כי ציוויו של החוק ציווי הוא. יימצא אף מי שיטען - ונתקשה להפריך את טיעונו - כי גם, אפשר אף בעיקר, למקרים מעין-אלה ביקש החוק לבנות סֶכֶר - סכר גבוה-גבוה - להבדיל ולהפריד בין קציני צבא רמי-דרג לבין מחוקקים. יתר-על-כן: באותה תקופה של חופשת פרישה היה מר מופז חייל-קצין בשירות הצבא, ובתורת שכזה היה כפוף להוראות חוק השיפוט הצבאי, תשט”ו-1955, ולהוראות כל דין שעניינו חיילים-קצינים. כיצד ניתן לומר, אפוא, כי מר מופז ”חדל” מהיותו קצין צבא? ראו עוד והשוו: רע”א 7940/00 סאלחה סועד נ' קצין התגמולים, פ”ד נו(1) 872 (מפי השופטת דורנר); בג”ץ 5000/95 טור' ברטלה גדעון נ' הפרקליט הצבאי הראשי, פ”ד מט(5) 64, 71. אם אין די בכל אלה, נקל לתאר אלו הררי-קשיים יתייצבו על דרכנו לשטן אם נבחן עניינו של כל קצין-לשעבר על-פי ”תכלית החוק”. לא כך עושים אנו בנושא של התיישנות או בכל נושא אחר של זמנים של משקלות ושל מידות, ולא אמליץ כי נעשה כך בענייננו.

11. בהקשר זה מוסיפים וטוענים עורך-דין קלגסבלד ועורך-דין הברמן, בא-כוח הליכוד: כהוראת סעיף 7 לחוק היסוד, ”תקופת הצינון” נקבעת על-פי הנוסחה ”זולת אם חדלו לכהן במשרה או בתפקיד כאמור לפני המועד להגשת רשימות המועמדים לכנסת”. מר מופז, כך טוענים הם, חדל לכהן כרמטכ”ל ביום 9.7.02, ואין כל טעם או סבירות כי נכליל ב”תקופת הצינון” אותה תקופה שבה היה בחופשת פרישה ולא מילא כל תפקיד בצבא. אלא שמר מופז היה גם רמטכ”ל גם רב-אלוף - כל רמטכ”ל הוא רב-אלוף - ובדרגתו כרב-אלוף בא הוא בהוראת אי-הכשירות הקבועה בהגדרת ”היום הקובע” שבסעיף 56 (א1). בהקשר זה נוסיף ונזכיר את הוראת סעיף 5א(3) לחוק הממשלה, התשס”א-2001, ולפיה המשרת בתפקיד של קצין צבא בדרגת אלוף ומעלה לא יתמנה לשר ”אלא אם הפסיק את שירותו שישה חודשים לפני יום המינוי”. הוראת-חוק זו - אשר הוספה לחוק הממשלה באותו חוק עצמו שקבע את ששת חודשי הצינון בסעיף 56 (א1) לחוק הבחירות (חוק תקופת צינון למשרתים בכוחות הביטחון (תיקוני חקיקה), התשס”א-2002) - יש וראוי לפרשה בצוותא-חדא עם הוראת סעיף 56 (א1), והמסקנה הנדרשת, לדעתי, היא, כי מר מופז לא ”חדל” מהיותו קצין בצבא כל עוד לא נשתחרר מן הצבא כמקובל.

ממילא לא אוכל להיעתר גם לטענה זו שהועלתה לפניי. אוסיף עוד, כי לא מצאתי כל סתירה בין הוראת סעיף 7 לחוק היסוד לבין הוראת סעיף 56 (א1) לחוק הבחירות.

12. עורך-דין קלגסבלד מבקש למצוא מיפלט ב”דוקטרינת הברירה” שעמדתי עליה בפרשת נאוה ארד (בג”ץ 7157/95 נאוה ארד נ' יושב ראש הכנסת, פ”ד נ (1) 573), אלא שאין הנדון דומה לראיה אלא במיקצת. מכל מקום, לו ביקש מר מופז לפרוש מן הצבא מיד עם סיום כהונתו כרמטכ”ל, יכול היה להעמיד את מועמדותו בבחירות לכנסת ו”דוקטרינת הברירה” לא היתה עומדת למיכשול לו. דרך אגב: לקציני צבא בדרגות של תת-אלוף ומטה ניתנה ברירה גם במקום שהבחירות הוקדמו. אשר לקצינים בדרגות של אלוף ומעלה - וכמותם לראש שירות הביטחון הכללי, לראש המוסד למודיעין ולתפקידים מיוחדים, לקציני משטרה בדרגת ניצב ומעלה ולנציב בתי הסוהר - מכל אלה נשללה זכות הבחירה מפורשות במקום שהבחירות הוקדמו. ראו ההוראות המפורטות בסעיף 56 (א1) לחוק הבחירות.

13. בצר לו טוען עורך-דין קלגסבלד כי הוראת סעיף 56 לחוק הבחירות - לענייננו - חורגת מן התוואי הקבוע בסעיף 4 לחוק היסוד - לעניין שוויון בבחירות - ומוסיף הוא ומשלים כי בהתאם להוראות הסעיפים 6 ו-7 לחוק היסוד זכאי מר מופז להעמיד את מועמדותו בבחירות לכנסת. בתפקידי כיושב-ראש ועדת הבחירות המרכזית אינני רואה עצמי מוסמך להידרש לטענה כי חוק הכנסת חורג מהוראותיו של חוק יסוד ועל-כן לא אדון בטענה לגופה. בה-בעת לא אוכל שלא להוסיף ולומר כי לדעתי אין בה בטענה זו ממש (בייחוד בשל כך שהשוויון שבסעיף 4 לחוק היסוד שוויון מהותי הוא). יתר-על-כן: אומר, בלא שאפרט, כי השלכותיה של טענה זו עשויות להיות מרחיקות-לכת וקשות מכדי שאקבל טענה זו כטענה ראויה.

14. משהיגעתי למסקנה שהיגעתי, שוב אין צורך כי אביע דעתי בשאלת חלותו של הלוח העברי על פירוש המושג ”שישה חודשים” בחוק הבחירות. אכן, החלתו של הלוח העברי על פירושו של חוק הבחירות - כהצעתו של עורך-דין קלגסבלד - נראית בעיניי מוזרה-משהו, אך אותיר את ההכרעה בסוגייה זו לימים-יבואו.

15. יימצאו בוודאי מי שיטענו כי מדברים אנו בנושא טכני-פורמלי בעל חשיבות מישנית, וכי חישובים וחישובי-חישובים שאנו עורכים מורים על קטנוניות-משהו. טענה זו כי תעלה אסתייג ממנה בכל לשון של הסתייגות. על הצורך ב”צינון” לא יחלוק איש. על הצורך העקרוני לקבוע תקופה לצינון, גם עליה לא יחלוק איש. ודרכו של עולם היא, שכל הלכה תעורר קשיים בקצהָ. זה דינם של מועדים, של מישקלות ושל מידות, שבקצה-קצהם גבולותיהם שרירותיים הם. כך חמישים האמה של ר' ירמיה וכך הן שבע שנות ההתיישנות. וזה ככל הנראה ויתורו של הצדק (הנחזה) לסדר.

16. אחרית דבר: מר מופז נעדר כשירות להציג מועמדותו בבחירות לכנסת המיועדות להיערך ביום כ”ה בשבט תשס”ג, 28 בינואר 2003, ויש למחוק את שמו מרשימת המועמדים. העתק החלטתי זו יימסר לאלתר לכל חבריה של ועדת הבחירות המרכזית.


ניתנה היום, כ' בטבת תשס”ג (25.12.02).




מישאל חשין
שופט בית-המשפט העליון
יושב-ראש ועדת הבחירות המרכזית
לכנסת השש-עשרה






(בח' - פמ 13-16 - שאול מופז)


©כל הזכויות שמורות, מדינת ישראל, 2002
נשמח לקבל את הערותיכם והצעותיכם לכתובת: feedback@knesset.gov.il